ו"ע 52272-03-11

תקציר

הערעור מתייחס לשתי שומות מס שבח שהוצאו למערערים בנוגע לחנותם בבני ברק. אביהם המנוח של המערערים שכר את החנות בשנת 1954 והיא הפכה מאוחר יותר למוגנת על פי חוק הגנת הדייר. לאחר מותו עברו זכויותיו למשפחתו. בשנת 1988 רכשה המשפחה את החנות. כאשר מכרו המערערים את החנות בשנת 2009, הם דיווחו על המכירה והתעוררה מחלוקת לגבי מועד רכישת הדיירות המוגנת והשפעתה על מס רווחי הון. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם מועד רכישת הדיירות המוגנת מהווה אירוע מס לצורך מס רכישה, והאם יש לראות בו "זכות במקרקעין". בית המשפט קבע כי זכות הדיירות המוגנת אינה "זכות במקרקעין" כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין. מדובר בהגנה הגנתית בלבד מכוח חוק הגנת הדייר, ועל כן יש להתחשב במועד רכישת זכות הבעלות – ולא הדיירות המוגנת – בעת חישוב מס רווחי הון. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המערערים לניכוי רעיוני של דמי מפתח שלא שולמו, אשר היה מהווה תוצאה כלכלית בלתי צודקת במקרה זה של נכס עסקי. הן הבעלים והן השוכר מעולם לא הצהירו על עמלות כאלה, והכרה בהן כניכוי תעוות את מציאות העסקה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב.