ת"פ 59453-07-19

תקציר

הנאשמים, מספר חברות, הואשמו בעבירות רבות של הטעיית פרטים בדוחות הכספיים ורישום כוזב במסמכי התאגיד. העבירות בוצעו במשך מספר שנים ובוצעו על ידי מנהלים, נושאי משרה ועובדים רבים בחברות. בכתב האישום המתוקן נכתב כי מטרת העבירות הייתה להעלות את מחירי המניות של החברות ולהציגן כרווחיות בזמן שהן מפסידות כסף בפועל. החברות הודו והורשעו בהתאם. הנושא המרכזי שהיה על בית המשפט להכריע בו היה עונשן של החברות, בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות. בא כוח החברות טען כי אין להטיל על החברות אחריות למעשי עובדיהן וכי החברות עצמן לא נהנו מהעבירות. התביעה, לעומת זאת, טענה כי יש להטיל על החברות אחריות למעשי עובדיהן וביקשה קנס משמעותי. השופט פתח וציין כי מעמדן של החברות כנאשמות השפיע על כל שלבי גזר הדין ומרכיביו. היא דיברה על הצורך להרשיע ולהעניש תאגידים, בעיקר בעבירות כלכליות, אך גם על הקשיים בכך, שכן תאגידים, בניגוד ליחידים, יכולים להיקנס בלבד. עם זאת, קנסות עלולים להוביל לחדלות פירעון של החברות ולפגוע בבעלי מניותיהן, עובדיהן ונושיהן. השופט קבע כי מתחם הענישה ההולם הוא בין 100,000 ₪ ל-1,500,000 ₪, בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען. לאחר מכן פנתה לשלב השני של גזר הדין, שכלל התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון הודאת החברות, חשיפתן מרצון את העבירות ושיתוף הפעולה שלהן עם התביעה. השופט קבע כי גורמים אלה מצדיקים הקלה משמעותית, במיוחד לאור העובדה שהחברות עברו שיקום והחליפו בעלות, והפכו למעשה לישויות משפטיות שונות. השופט התייחס גם לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ולשיתוף הפעולה של החברות עם התביעה, שהיווה נסיבות מקלות נוספות. בהתייחסו להסדרי טיעון ציין השופט את הכלל לפיו על בתי המשפט לכבד הסדרים כאלה, שכן הם משרתים את האינטרס הציבורי ואת האינטרסים של הנאשמים. עוד התייחסה לקביעת בית המשפט העליון, לפיה על בית משפט הבוחן הסדר טיעון לקבוע תחילה את העונש ההולם, ורק לאחר מכן לבחון האם העונש המוצע בהסדר הטיעון עומד במבחן האיזון. במקרה הנוכחי קיבלה השופטת את הסדר הטיעון, למרות הקלה בעונש, שכן שיתוף הפעולה והשיקום יוצאי הדופן של החברות גברו על האינטרס הציבורי בהטלת עונש כבד יותר. בסופו של דבר נגזרו על החברות לשלם קנס של 100 אלף שקל כל אחת.