עת"מ 50043-05-14

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה המנהלית בחלקה, ומורה לוועדה המקומית ולעירייה לבחון מחדש את עניינו של נכה צה"ל. העותר מבקש לבטל את ההחלטה להרוס מבנה ששימש לפרנסתו ולרשום אותו על שמו, אך ההחלטה שנגדה מכוונת העתירה – אישור תכנית מתאר מפורטת – התקבלה למעלה משנתיים קודם לכן. מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי המבנה היה חלק מתכנית השיקום של העותרת לאחר מלחמת ששת הימים. בעוד שהחלטת הוועדה המקומית לאשר את התכנית, המסמנת את המבנה להריסה, אינה יכולה להיפסל על ידי בית המשפט בשל הכלל המושרש המונע מבתי המשפט לעניינים מנהליים להחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתם של מוסדות התכנון, נראה כי נפל פגם בפעולתה של הוועדה, כפי שעולה מגרסאות שונות של ההחלטה שהגישו העותרת והעירייה. לפי אחת הגרסאות, התוכנית תטופל בוועדה המחוזית, מה שלא קרה. זאת ועוד, החלטת העירייה לאחר שימוע שנערך בשנת 2014 לבחינת האפשרויות לסייע לעותר מעולם לא יושמה. מאחר שהיעדר החלטה ניתן לערער, העירייה והוועדה המקומית מצווים לשקול מחדש את עניינו של העותר ולתת החלטה. בית המשפט דוחה את העתירה נגד הוועדה המחוזית ורשות מקרקעי ישראל, שכן אינו מוצא עילה להתערב בהחלטותיהם, במיוחד נוכח השיהוי הרב בהגשת העתירה. העותר מקבל שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ מהוועדה המקומית ומהעירייה, ואילו הוועדה המחוזית ורמ"י מקבלים מהעותר שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.