ת"א 65229-08-21

תקציר

התובע, שהציע את שירותיו לנשים במצוקה באמצעות פוסט בפייסבוק, תבע את הנתבע בגין שני פרסומים מכפישים לכאורה בתגובה לפוסט שלו. הפרסום הראשון היה תגובה בפייסבוק לפיה חלק מהנערות לא צריכות להשתמש בהצעת התובעת, שבית המשפט קבע כי אינה מהווה לשון הרע בהתחשב בלשונה הכללית, בתגובותיה של התובעת עצמה אליה ובעובדה שמדובר באחת התגובות הרבות לפוסט שלו, שרובן היו אוהדות. הפרסום השני היה הודעה בקבוצת וואטסאפ, אשר סייגה את הפוסט של התובע בכך שקיים חשד להיותו מטריד. למרות שפרסום זה נמצא כלשון הרע, בית המשפט קבע כי הנתבעת פעלה בתום לב והייתה לה חובה מוסרית וחברתית לשתף את חברי הקבוצה בחשדות הללו, מה גם ששיתפה תחילה את הפוסט של התובעת בעצמה. חובה זו גברה על היעדר ביסוס החשדות, וגם הפרסום נמצא סביר בנסיבות העניין ולא חרג ממתחם הסבירות. בנוסף, הצהרתה של הנאשמת נמצאה אמיתית, שכן היא משקפת את המידע שקיבלה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות אישיות בסך של 18,500 ₪.