ת"א 9546-02-24

תקציר

פסק הדין סובב סביב תביעה אזרחית הקשורה לליקויי בנייה בבית. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר והוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, תוך הסתמכות על הופעת סדקים בבית כבר בשנת 2011 או 2012, למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה. עם זאת, התובעת טענה כי התביעה הוגשה בתוך התקופה הסטטוטורית, שכן המועד הקריטי לידיעה על הכשל ביציבות הבית והקשר הסיבתי שלו לנזק התרחש בדצמבר 2023, עם קבלת חוות דעת מומחה. לחילופין, הציע התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות החל מספטמבר 2017, אז התקבל דיווח על הביקורות הסונים. השופטת הסכימה עם התובע כי יש לדחות את סוגיית ההתיישנות עד לבירור מלא של העובדות. נדרשו בירורים עובדתיים כדי לקבוע מתי יכול היה התובע לגלות את הכשל ביסודות הבניין ואת הקשר הסיבתי בין מעשיו או מחדליו של הנתבע לבין הנזק. השופטת הדגישה כי יש צורך בחקירה מלאה של המקרה לגופו כדי לברר את העובדות שבמחלוקת ולקבוע את מועד גילוי הנזק, שהיה מרכזי בשאלת ההתיישנות. כמו כן, השופט ציין את משמעותו של דו"ח מקרקעין משנת 2016 ואת השפעתו הפוטנציאלית על מועד הגילוי, ודרש הבהרות נוספות. משכך, הבקשה לדחייה על הסף נדחתה, והנתבע חויב להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. הנתבעת נדרשה לשאת גם בהוצאות הבקשה, בסך 1,200 ₪.