ע"א 2821/91

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך תיווך במקרקעין, במסגרתו תבע המשיב, מתווך במקצועו, דמי תיווך משלוש מערערות - שתי חברות, סי אנד סאן ומרכזי שליטה, ואדם פרטי, אזורים, בגין סיוע בעסקת נדל"ן ביניהן. המשיב פנה למנהל סי אנד סאן, זיסר והציע לו רוכשים פוטנציאליים לנכס בבעלות סי אנד סאן. זיסר אישר בכתב כי המשיב יקבל דמי תיווך אם העסקה תצליח. לאחר מכן הציג המשיב את אזורים בפני Sea & Sun, מה שהוביל למזכר הבנות חתום ביניהם. עם זאת, התזכיר היה כפוף לאישור הדירקטוריונים של שתי החברות, שלא התקבל. בית המשפט העליון קבע כי התחייבותו של זיסר לשלם דמי תיווך מחייבת את סי אנד סאן, שכן הייתה לו סמכות לכאורה לפעול בשמם. עוד קבע בית המשפט כי שירותיו של המשיב היו הגורם היעיל להתקשרות בין סי אנד סאן לבין אזורים, וזיכה אותו בדמי תיווך. באשר למרכזי הבקרה, בית המשפט מצא כי היא פעלה בשם סי אנד סאן, ולכן היא אינה חייבת בדמי התיווך. התנאי המרכזי לתוקפו של התזכיר לא התקיים, מה שהוביל למסקנה כי הוא מעולם לא נכנס לתוקף. עם זאת, המשיב היה זכאי לשכר טרחתו שכן תיווך בהסכם מחייב. בית המשפט קבע כי עמלת התיווך הנהוגה בעסקאות גדולות עומדת על 1%, והחיל שיעור זה על אזורים, בעוד סי אנד סאן חויבה בשיעור גבוה יותר בהתאם להתחייבותו של זיסר. ככלל, ערעורן של סי אנד סאן ואזורים נדחה, ואילו ערעורן של מרכזי הבקרה התקבל. Sea & Sun ואזורים חויבו לשלם למשיב הוצאות ואגרות, ואילו המשיבה שילמה למרכזי שליטה סכום נמוך יותר.