דב"ע מח/29 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין ההסתדרות לבזק בנוגע להחלת הסכמים קיבוציים על תנאי העבודה של עובדי בזק. ההסתדרות טענה כי עובדי בזק זכאים להטבות שנקבעו בהסכם המסגרת לעובדי המגזר הציבורי בשנים 1987-1988, ואילו בזק טענה כי עובדיה התנתקו מההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי בשנת 1987 וכפופים רק להסכם המגזר הפרטי. בית הדין בחן את ההסכמים הקיבוציים השונים ומצא כי הסכם בזק משנת 1987 אימץ באופן ברור את הסכם המסגרת במגזר הפרטי, ומיצה את תביעות העובדים למשך אותו הסכם. הודגש כי הוראות ההסכמים הקיבוציים חייבות להיות ברורות וחד משמעיות, במיוחד בכל הנוגע לתנאי העבודה, כדי להצדיק את התערבותו ופרשנותו של בית הדין. במקרה זה, ההקשר התעשייתי והחלוקה הברורה בין המגזר הפרטי לציבורי הכבידו על טענת ההסתדרות. בנוסף, ציין בית המשפט כי הנחיות הממשלה, במקרה זה ועדת השרים לענייני מדיניות שכר, אינן יכולות לגבור על הוראות ההסכמים הקיבוציים. ככלל, הערעור נדחה, תוך שהוא מקבל את החלטת בית הדין האזורי ומאשר כי עובדי בזק אינם זכאים להטבות להן טוענת ההסתדרות.