ת"א 2516-06-16

תקציר

פסק הדין דן בטענת הנתבע לקיומו של מעשה בית משפט ובמיצוי העילה בשל החפיפה החלקית בין הצילומים בהליכים הנוכחיים שהגישה התובעת לבין אלה שבהליכים קודמים שונים. השופט מציין כי טענת הנאשם אינה ברורה ואינה מנומקת, אך ממשיך ועושה את ההבחנות המשפטיות הנדרשות. נקבע כי אין מעשה בית משפט או השתק בתביעה הראשונה, שכן פסק הדין אישר הסכם פשרה בין הצדדים. אשר לטענה השנייה, השופטת מסכימה עם הנתבע כי אין השתק עילה, שכן הפרסומים הנוכחיים נפרדים מאלה שבתביעה הקודמת, ומהווים עילה חדשה ועצמאית. עם זאת, השופט קובע כי הנתבע מנוע מלהעלות טענות הגנה מסוימות בשל הממצאים בתביעה הקודמת. לאחר מכן בוחן השופט את חומר הראיות ומגיע למסקנה כי התובע הצליח להוכיח כי תמונות 1-9 ו-18-19 הן של רכביו והנתבע לא הסיר אותן בניגוד לפסק הדין המוסכם. טענות הנאשם כי פעל להסרת התמונות נדחות מחוסר ראיות. השופט דוחה גם את טענת מיצוי העילה של הנתבע, וקובע כי התנהלות הנתבע חייבה את התובע לנקוט בהליכים משפטיים. לאחר שביסס את הפרות הנתבע, פוסק השופט את הפיצוי המוסכם המפורט בפסק הדין. השופט מדגיש את תפקידו של הסעיף ואת התערבותו המוגבלת של בית המשפט, ומגיע למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להצדיק הפחתת הפיצוי. לפיכך, הנתבע חויב לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 110,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. החלטת השופט מתקבלת בהעדר הצדדים ויש להם זכות ערעור כדין.