סע"ש 14108-10-14

תקציר

התובעת, קופאית במרכול בתל אביב, תבעה את מעסיקיה בגין תשלומים שונים שלטענתה מגיעים לה בעקבות פיטוריה בפועל, לרבות פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חופשה שנתית והפרשות לקרן פנסיה, וכן פיצוי בגין שעות עבודה נוספות. לטענתה, שכרה התחלק וחלקו שולם במזומן ולא נרשם בתלושי השכר שלה. הנתבעים טענו כי העסקתה של התובעת לא הייתה רציפה, כי שכרה היה נמוך מהנטען, וכי היא לא עבדה שעות נוספות. הם גם לא הצליחו להמציא מסמכים שיתמכו בטענותיהם, בנימוק של מותו של מנהל החשבונות שלהם. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקיבל את עדותה כי תלושי השכר שלה לא שיקפו את הסכומים שקיבלה בפועל וכי עבדה ברציפות אצל הנתבעים. שכרה של התובעת נקבע על 4,415 ₪, ונמצא כי עבדה ברציפות בין השנים 1997 ל-2012. מאחר שהנתבעים לא הביאו ראיות לשעות עבודתה של התובעת, פסק לה בית הדין פיצוי בגין 60 שעות נוספות בחודש בשלוש שנות עבודתה האחרונות, בסך 42,937 ₪. לתובעת נפסקו 1,212 ש"ח דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתה, ו-18,050 ₪ בגין חופשה שנתית שלא נוצלה. בית המשפט אף הורה לנתבעים לשלם 18,200 ₪ עבור חלקו של התובע בקרן הפנסיה. בנוסף, בית המשפט הטיל אחריות אישית על המנהל היחיד של החברה, וקבע כי צודק וחוקי להטיל עליו אחריות להפרות חוקי העבודה של החברה. הסכום הכולל שנפסק לתובע, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עמד על 152,981 ₪. כמו כן חויבו הנאשמים לשלם 15 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ו-1,000 שקל הוצאות משפט.