סע"ש 24962-06-21

תקציר

התובע, מר עזריאל וינשטיין, תבע את הנתבעת, איסתא ישראל בע"מ, לסעדים כספיים שונים בסך כולל של 697,237.67 ₪, בטענה כי הועסק על ידי הנתבעת כמדריך טיולים בחו"ל בין השנים 2000-2019, עת התפטר. הנתבעת הכחישה את קיומם של יחסי עובד-מעביד, וטענה כי וינשטיין היה קבלן עצמאי. לחילופין, טענה הנתבעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקתה של התובעת. בית הדין קבע כי בין וינשטיין לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו של התובע הייתה חלק בלתי נפרד מהמערכת הארגונית של הנתבעת, והתובעת הייתה תלויה בנתבעת. עם זאת, בית הדין מצא כי תנאי עבודתו של התובע לא אפשרו לנתבעת לפקח על שעות עבודתו ומנוחתו, ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העסקתו. עוד קבע בית הדין כי התובע אינו זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות ומנוחה שבועית, דמי חגים או דמי מחלה, אך פסק לו 2,214.40 ש"ח עבור פדיון חופשות, 2,412.20 ש"ח עבור דמי הבראה ו-135.91 ש"ח עבור שכר עבור השתתפות באסיפה. בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובע 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-49,000 ₪ בגין פיצוי לדוגמה לפי חוק הגנת השכר בגין מסירת תלושי שכר פגומים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, שכר בגין נסיעה שבוטלה ופיצוי על בסיס הסכם קיבוצי. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 84,066.51 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.