ת"א 634/02

תקציר

התובעת, יבואנית חלקי חילוף לרכב, תבעה את רשות המכס בערעור על הודעת חיוב שהוציאה האחרונה ביוני 2002, בה נטען כי התובעת שילמה מכס בחסר. הודעת החיוב כיסתה את התקופה שבין 1994 ל-1997. התובעת טענה כי ההודעה הוצאה מחוץ לתקופת ההתיישנות ויש לבטלה, לפחות בחלקה. עוד טען התובע כי רשות המכס אספה ראיות שלא כדין בגרמניה ולכן אין לקבל אותן כהוכחה. לגופו של עניין, טענה התובעת כי היא יבואנית מקבילה ורכשה את הסחורה במחירים עליהם הצהירה בפני רשות המכס. הנתבע טען כי ההודעה הוצאה כדין ובזמן, והסתמך על כלל הראיות המנהליות כדי להצדיק את השימוש בחומר החקירה הגרמני. לטענת הנתבעת, נטל ההוכחה היה על התובעת להוכיח כי המחירים עליהם הצהירה היו המחירים המקובלים. בית המשפט ביטל את הודעת החיוב לתקופה שקדמה ליום 11.6.97, בשל התיישנות. ההודעה לתקופה שלאחר מועד זה אושרה, בעקבות הקביעה כי החלטת רשות המכס התבססה על יסוד סביר, וגרסת התובע, שלא נתמכה בראיות מוצקות, נדחתה. בית המשפט קבע כי הראיות מהחקירה הגרמנית השנייה אינן קבילות משום שרשות המכס פעלה שלא כדין ובאופן בלתי סביר בעת גבייתן. למרות שהרשות יכלה להסתמך על ראיות בלתי קבילות במשפט רגיל, חזקה עליה שהיא פעלה בתום לב ופעלה בהתאם לחוקים ולאמנות בינלאומיים. גם טענת התובעת כי הטובין יובאו מהמזרח הרחוק נדחתה, שכן היא לא נתמכה בראיות כלשהן וסותרת את טענותיה הקודמות של התובעת. ככלל, גרסת הנאשם, שהתבססה על אסמכתאות רבות, נמצאה אמינה יותר. בית המשפט התייחס גם לכלל הראיות המנהליות וקבע כי גם אם הגיע למסקנה שונה מזו של רשות המכס, החלטתה של האחרונה התבססה על יסוד סביר ולכן יש לקבלה. לבסוף, קבע בית המשפט כי על התובעת לשלם את מס הערך המוסף שנכלל בהודעת החיוב, שכן העובדה שתוכל לנכות אותו בשלב מאוחר יותר ממס התשומות לא השפיעה על המקרה הנוכחי.