ערר 9005-09-20

תקציר

הוועדה המחוזית לעררים לתכנון ובנייה החליטה למנות שמאי מייעץ שיעריך את הנזק שגרמה לכאורה תכנית המתאר הארצית 47/ד/1 למקרקעי המערערת. החלטה זו התקבלה לאחר דחיית טענות המשיבים לעיכוב בירור התביעה. הוועדה הדגישה כי החלטת הוועדה המקומית שלא לדון בתביעה בשלב זה, בהתבסס על הטענה כי הטענה טרם בשלה בשל אישורה הצפוי של תמ"א 1095, נתונה לבחינה. הוועדה גם דחתה את הטענה כי פסק דין דלי משפיע על זכות הערעור, שכן הוא מתייחס לסוגיה אחרת. תחת זאת, הם התמקדו לגופו של עניין, והסכימו עם המערער כי לוועדה המקומית אין הצדקה לעכב את החקירה עד לאישור תכנית תמ"א 1095. הוועדה הסבירה כי יש לראות בתמ"א 47/ד/1 ובתמ"א 1095 תכניות נפרדות, והחריג להתייחס אליהן כאל הליך תכנוני אחד, כפי שתואר בפרשת הר, אינו חל במצב זה. כמו כן, הוועדה הדגישה כי תכליות הפיצוי לפי סעיף 197 מצדיקות ראיית תמ"א 47/ד/1 כתכנית התקפית בפני עצמה, מבלי להמתין לשינויים תכנוניים עתידיים. הם גם דחו את התייחסותם של המשיבים לפסק דין קהתי, ממנו עולה כי תכנית השבחה מאוחרת יכולה לשלול את הצורך בפיצוי בגין נזק קודם. במקום זאת, צידדה הוועדה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שביטל למעשה את פסק הדין בעניין קהתי. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני הנדרש למינוי שמאי מייעץ, ועל כן יוטל עליה לבחון את סכסוכי השמאות. השמאי המייעץ יעריך את שווי הקרקע בהתבסס על המצב התכנוני שנוצר בתכנית 47/ד/1, מבלי להתחשב בצפי לתוכניות עתידיות. לבסוף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאותיו של המערער בשלב זה של הדיון, כאשר המשיב מס' 2 נשא ברוב ההוצאות בסך 10,000 ₪.