ת"א 15229-11-21

תקציר

פסק הדין דן במערכת היחסים בין עורך דין ללקוח על בסיס הסכם שכר טרחה. השופטת מבהירה את העמימות וחוסר הבהירות בהסכם, וקובעת כי הנטל להוכיח את היקף השירותים המשפטיים נופל על התובע-עורך הדין. תביעת עורך הדין לתשלום מלא על פי ההסכם נדחית בשל היעדר ראיות מספיקות לשירותים שניתנו. השופטת דוחה גם את טענת העושק של הנתבע, וטוענת כי תנאי ההסכם אינם גרועים באופן בלתי סביר מהרגיל וכי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות למצוקה או לחוסר ניסיון. במקום זאת, בית המשפט קובע את התגמול הראוי לתובע בהתבסס על הזמן שהושקע, אופי השירות המשפטי ושכר הטרחה המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין. כן מוכרת זכותו של התובע לקזז את שכר הטרחה כנגד חובות הנתבע. השופט פוסק לתובע 805 ₪ בתוספת מע"מ, אותם על הנתבע לשלם תוך 30 יום, בצירוף אגרת בית המשפט בפועל. שני הצדדים אחראים להוצאותיהם, ולכל אחד מהם הזכות לערער על פסק הדין.