תע"א 4688/09

תקציר

התיק דן במחלוקת בין מרצה, ד"ר דומיניק לוי אייזנברג, לבין אוניברסיטת תל אביב סביב החלטת האוניברסיטה שלא להעניק לה קביעות ופיטוריה לאחר מכן. ד"ר לוי אייזנברג הועסק באוניברסיטה בתפקידים שונים מאז 1979. בשנת 2004 הומלצה לתפקיד מרצה בכירה בעלת קביעות על ידי ועדת המינויים היחידה של הפקולטה לאמנות, אך זו נדחתה על ידי ועדת המינויים של האוניברסיטה. בעקבות זאת מונתה בשנת 2005 למרצה בכירה ללא קביעות. בשנת 2007 המליצה הוועדה המאוחדת להאריך את תקופת המבחן של לוי אייזנברג כדי לאפשר לה להבשיל את התיק האקדמי שלה לבקשת קביעות. עם זאת, ועדת האוניברסיטה, בראשות הרקטור, החליטה שלא לעשות זאת וסיימה את העסקתה בשנת 2008, בנימוק של קצב פרסומיה האיטי ופעילותה הבינלאומית המוגבלת. בית המשפט מצא כי בעוד שתקנון האוניברסיטה באותה עת העניק לוועדה המאוחדת סמכות להאריך את תקופת הניסיון של התובע, הוראת הרקטור כי ככלל אין להאריך מינויים מעבר לחמש שנים יצרה עמימות. היה זה פגם פרוצדורלי בכך שהרקטור ביטל באופן חד צדדי את המלצת הפקולטה להארכה מבלי להביא את הנושא להצבעה בוועדת האוניברסיטה. עם זאת, בית הדין לא הורה על השבתה, שכן הדבר לא התבקש על ידי התובעת וחלפו חמש שנים מיום פיטוריה. במקום זאת, בית הדין פסק לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תוך חישוב התשלום לפי 18 חודשי משכורת, בסך 247,140 שקל. תביעות אחרות של המרצה, לרבות לפנסיית פרישה מוקדמת, פגיעה במוניטין ופדיון חודשי שבתון, נדחו מחוסר ראיות. כמו כן חויבה האוניברסיטה לשלם לתובעת 10,000 ₪ בגין שכר טרחתה.