ע"א 34257-11-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה בין שני עורכי דין, עו"ד ישי בית און (המערער) ועו"ד חיים כהן (המשיב). הסכסוך התעורר בעקבות ייצוג גרושתו של בית און על ידי כהן בהליך גירושין, מה שהוביל למתיחות גבוהה וניגוד עניינים. בית און האשים את כהן במרמה, וטען כי הציג בפני בית המשפט מצג שווא בנוגע למצבו הבריאותי בשתי בקשות, בהן הצהיר כי היה מרותק למיטתו עקב תאונת אופנוע, שהוכחה מאוחר יותר כשקרית. בית משפט קמא דחה את תביעתו של בית און, בנימוק של היעדר ראיות הן לתרמית והן לנזק כספי, אך פסק לו הוצאות בסך 25,000 ₪ מכהן. בית און ערער על פסק הדין וטען כי פסק הדין לא היה מנומק וכי שגה בית משפט קמא כשפסק לו הוצאות. בינתיים הגיש כהן ערעור נגדי וטען כי הוא אינו צריך להיות אחראי לתשלום הוצאותיה של בית און, כי יש לדחות את התביעה ולא לדחותה, וכי ההוצאות שנפסקו אינן מוצדקות. ערכאת הערעור הסכימה עם כהן בכל הסעיפים. נמצא כי בית און לא קמה עילת תביעה בגין מרמה, שכן לא יכול היה להטעות אותו במצגי כהן, מה גם ששכר צוות חקירה פרטי באותו יום בו הוגשו הבקשות, ובכך ידע שהן אינן מדויקות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי מעשיו של המשיב כוונו לבית המשפט ולא למערער, והאחרון לא גרם לו כל נזק בר ביצוע. באשר לערעור שכנגד, קבע בית המשפט כי מאחר שתביעתו של בית און לא התקבלה, אין לחייב את כהן בהוצאותיו, במיוחד בהינתן שמדובר בהוצאות "מרצון" ומיותרות. לבסוף, קבע בית המשפט כי היה על בית משפט קמא לדחות את התביעה ולא לדחותה, והורה לבית און לשלם לכהן הוצאות ערעור בסך 25,000 ₪, תוך ביטול ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. הפיקדון הכספי שביצע בית און יועבר לכהן, וההתחייבות העצמית שהפקיד כהן תבוטל.