ב"ל 51238-11-19

תקציר

המבקשים, שהם מעסיקים, ערערו על החלטת המוסד לביטוח לאומי (המשיב) לייחס להם חובות חדשים ולפתוח בהליכי גבייה דרקוניים. לטענתם, המשיב פעל שלא כדין בכך שהמשיך לשלוח הודעות חוב ולהטיל קנסות למרות ההליכים המשפטיים המתמשכים ועיכוב הגבייה בהוראת בית המשפט. עוד טענו המבקשים, כי החובות אינם סופיים וכי למשיב אין סמכות לבצע הליכי גבייה. מנגד, טען המשיב כי המבקשים מנסים לעכב הליכי גבייה כדין ולא סיפקו את המסמכים הדרושים לתמיכה בטענותיהם. כמו כן, הדגיש המשיב את ההשלכות הציבוריות של המקרה ואת יכולתם של המבקשים לשלם, וציין כי לא עמדו במועדים הנדרשים ולא סיפקו הצדקה מספקת לעיכוב הגבייה. בא כוחם של המבקשים, עו"ד חכם, הודה כי אינו מכיר רבים מפרטי המקרה וכי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה. בית המשפט לא מצא הצדקה ממשית להיעתר לבקשת המבקשים לסעד זמני ומתח ביקורת על גרירת הרגליים שלהם בטיפול בקביעות שהוציא המשיב. עוד צוין, כי טענות המבקשים בדבר סמכותה של עובדת המשיב, גב' בן חמו, אינן מוצדקות ואינן ראויות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לעיכוב הליכי גבייה והורה להם לשלם למשיב 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. בית המשפט קבע כי המשיבה יכולה להמשיך בגביית חובות המבקשים בכל דרך חוקית העומדת לרשותה, לרבות קיזוזים, כפי שמתירים הסכמי השירות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויישלח אליהם.