רע"א 1798/16

תקציר

בית המשפט שקל את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי המקרה חורג מעבר לאינטרסים אישיים, תוך התייחסות למושג המשפטי הרחב יותר של "זכות צד שלישי" (tertii ius). הוחלט כי סעיף 19 לחוק המקרקעין, המגן על המחזיקים במקרקעין מפני פינוי לא צודק, הוא הבסיס המשפטי הרלוונטי, ולא סעיף 17, העוסק בהתערבות בשימוש בקרקע. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים, וציין כי תביעות לפי סעיפים 17 ו-19 אינן פוסלות על ידי טענת הנתבע כי למחזיק אין זכות לגיטימית בנכס, ובכך דוחה את הגנת הנכס. צדק בית משפט השלום בדחותו את טענת ההגנה של המשיב כי למנוח לא היו זכויות חוקיות בנכס, והדגיש כי נאשם בהסגת גבול אינו יכול לפסול את תביעת המחזיק מבלי להוכיח את זכות החזקה שלו. הגנתו של סעיף 19 חלה על מי שנושל שלא כדין ממקרקעין, ומאפשרת גם למחזיקים לשעבר לתבוע חזקה אם הדבר נעשה בהקדם. ההרס או הנזק לרכוש, כנטען, לא שינו את מעמדם של המנוח או של המבקשים כ"מחזיקים", תוך שמירה על זכויות ההגנה שלהם לפי סעיף 19. בנוסף, הובהרו ההבחנות בין דינמיקה בין משכיר לשוכר לבין שימוש בכוח לפי סעיף 18(ב), תוך שימת דגש על סעדים משפטיים על פני מאמצים פיזיים לתבוע בחזרה את החזקה. משכך, התקבל הערעור, שהפך את החלטת בית המשפט המחוזי והורה למשיב לפנות את הנכס, תוך פסיקת הוצאות למבקשים. השופט י' עמית והשופטת א' חיות סיכמו עם השופט מ' מזוז וסיכמו את פסק הדין.