ע"א 11414/07

תקציר

המערערת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבים שהסתיימה בהסכם שיש לו תוקף של פסק דין, המחייב את המשיבים לשלם למערערת סך של 2,214,747 ₪. בעקבות פסיקתו של בית משפט קמא כי המשיבים משלמים למערער שכר טרחת עורך דינו בסך של 17,500 ₪, ערער המערער על ההחלטה וטען כי הסכום נמוך משמעותית מזה שהיה צריך לפסוק. המערער הציג הסכם שכר טרחה בינו לבין בא כוחו כראיה לכך שהסכום צריך להיות גבוה יותר, וטען כי שילם לבא כוחו 194,898 ₪. המשיבים טענו כי הסכום מופרז ביחס לעבודה שהושקעה, וכי המערערת הסתירה במכוון את הסכם שכר הטרחה מבית משפט קמא. ערכאת הערעור קבעה, כי הסכם שכר הטרחה, אותו נמנעה המערערת מלהציג בפני בית משפט קמא, אינו יכול להיחשב כגורם מכריע בקביעת גובה שכר הטרחה שייפסק, מה גם שהמערערת לא שילמה את הסכום שנקבע בהסכם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי שיעור המינימום המומלץ שקבעה לשכת עורכי הדין בישראל אינו אמת מידה מכרעת וכי לבית המשפט קמא שיקול דעת לפסוק סכום נמוך יותר מטעמים מיוחדים, כגון קיומה של פשרה בתיק. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור, תוך חיוב המערערת בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 10,000 ₪.