ת"א 53003-03-20

תקציר

הנתבע במקרה זה הגיש בקשה לדחיית ההליך על הסף, דבר שבית המשפט ממעט לקבל, שכן משמעות הדבר היא שלא לאפשר לצד להציג את טענותיו. בית המשפט ישקול צעד דרסטי זה רק אם ישתכנע כי הטענה מופרכת, כדי למנוע בזבוז זמן. הנתבע טען כי אין עילת תביעה או יריבות, אך בית המשפט קבע כי אין מדובר בעניין ברור או ברור, לפחות לא בשלב זה, וכי אין לדחות את התביעה ללא בירור נוסף. הנתבע אף טען כי יש למנוע מהתובע להגיש את התביעה, אך בית המשפט מצא כי מעמדו המשפטי של התובע אינו עומד בקריטריונים הנדרשים להגשת תביעה. יתר על כן, בית המשפט נקט זהירות ביחס לטענת הנתבע כי מתן אפשרות לתיק להתנהל יפתח לטענות מומחים שגרתיות, וציין כי מומחים דומים לעדים רגילים ונהנים מחסינות מפני תביעה, למעט במקרים חריגים של רשלנות חמורה או הטעיה מכוונת. התובע ייחס טענת הטעיה לנתבע השני, אשר בית המשפט מצא כי הוגשה כראוי כחלק מהתביעה העיקרית, במיוחד כאשר הראיות החדשות מצביעות על כך שהנתבע השני הטעה את בית המשפט. עוד קבע בית המשפט כי הודעת הנתבע הראשון לצד שלישי תקפה, ויש באפשרותו להעלות טענות עובדתיות חדשות. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחתה, והנתבע חויב לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪ כל אחת לתובע ולנתבע הראשון.