סע"ש 37918-02-14

תקציר

התובעים, שני אחים תאומים, תבעו את מדינת ישראל להכיר ביחסי עובד-מעביד שלהם כעובדי מדינה, בטענה לפערי שכר בסך 3,400,000 שקל אם יוכרו. התובעים עבדו ביחידה להיטלי סחר במשרד הכלכלה במשך מספר שנים, תחילה באמצעות חברות ולאחר מכן באמצעות שותפות לא רשומה שהקימו. למרות שהמדינה התקשרה עם התובעים כנותני שירותים חיצוניים, בית המשפט קבע אחרת. בהתבסס על מבחן האינטגרציה, הבוחן את אופי ואיכות העבודה ואת השתלבותם של העובדים במקום העבודה, פסק בית הדין לטובת התובעים והכיר בהם כעובדי מדינה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים אכן היו עובדי היחידה להיטלי סחר, שכן הם עבדו אך ורק עבור היחידה, התייצבו במשרד מדי יום וקיבלו הנחיות והטבות כמו עובדים אחרים. כמו כן, הנחיות נציבות שירות המדינה אסרו על ביצוע עבודות קבלניות שהן חלק בלתי נפרד מליבת הפעילות של היחידה, שהיא עבודתם של התובעים. בית המשפט גם זיהה את המדינה כמעסיקה על פי בדיקות זיהוי המעסיק. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובעים כי היה עליהם להיקלט ככלכלנים תחת חוזה בכיר. תחת זאת, החליט בית המשפט כי הדרגה המתאימה לתובעים תהיה דרגה 40 בדירוג ראש המחלקה, ללא קביעות, ועם ותק שייקבע מתחילת החוזה שלהם בספטמבר 2005. תביעתם של התובעים להפרשי שכר נדחתה מאחר שלא הוכיחו את זכאותם, ובקשתם להוצאות משפט נפסקה בסך 10,000 ₪.