עמ"נ 24829-03-22

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים בישראל דן בהתערבותה של ועדת הערר בנוגע להחלטות שהתקבלו בעניין היטל השבחה המוטל על נישום. בית המשפט הכיר במעמדם המקצועי של השמאי המכריע וועדת הערר והדגיש כי הם גופים מומחים בקביעת היטל ההשבחה. לפיכך, התערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם מוגבלת למקרים חריגים של טעויות חמורות. המערערת טענה כי כבר שילמה את היטל ההשבחה מכוח תכנית 2738 וכי תכנית 4305 לא הביאה להשבחה כלשהי. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, והסכים עם ועדת הערר והשמאי המכריע כי תכנית 4305 השביחה את ערך הקרקע וכי על המערערת לשלם את ההיטל המקביל. בית המשפט הסביר כי ההשבחה התכנונית מחושבת כהפרש בין שווי הקרקע לפני ואחרי תוכנית. עוד הודגש כי מתן זמינות להיתרי בנייה באמצעות אקט תכנוני מעלה את ערך הקרקע, ובכך מצדיק היטל השבחה. באשר לטענת המערערת בדבר כפל מס, הבהיר בית המשפט כי תשלום היטל ההשבחה הקודם לפי תכנית 2783 היה בגין זכויות שלא היו זמינות, ואילו תכנית 4305 העמידה אותן לרשותה, ולכן חייבה היטל נוסף. בית המשפט דן גם בקביעת היטל ההשבחה להקלות שאושרו והעדיף את השיטה המסורתית על פני שיטת הדלתא, שכן היא מחשבת במדויק את ההשבחה התכנונית. לבסוף, בית המשפט בחן טענות בנוגע למרפסות הגג ולא מצא עילה להתערב בשומת השמאי המכריע או בהחלטת ועדת הערר. משכך, נדחה הערעור במלואו, והמערער חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 35,000 ₪.