פש"ר 16176-06-17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור להליך פשיטת רגל המבוקש על ידי חייב. גם אם מתקיימות הדרישות החוקיות לפשיטת רגל, לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשה או לדחות אותה, תוך התחשבות במטרות פקודת פשיטת הרגל. תכליות אלה כוללות הן את כינוס הנכסים של החייב וחלוקתם בין הנושים, והן את שיקום החייב. המטרה השנייה נועדה לאפשר לחייב התחלה חדשה, לשחרר אותו מחובותיו ולהבטיח שילמד מהטעויות הפיננסיות שלו. היבט חינוכי זה חיוני לתועלת החברתית של הליך פשיטת הרגל. בית המשפט הדגיש כי הליכי פשיטת רגל לא נועדו לניצול ויש לקיימם רק בהיעדר חוסר תום לב מצד החייב. בעוד שפעילות בלתי חוקית עשויה להצדיק את דחיית הבקשה, יש לבחון את חומרת התנהלותו של החייב, ודחייה בשלב הראשוני של ההליך צריכה להיות החריג ולא הנורמה. במקרה זה, חובותיו של החייב נבעו מהתנהלות כלכלית חסרת אחריות ומאורח חיים ראוותני. בית המשפט מצא כי על אף חומרתה, התנהלות זו אינה מנוגדת לתקנת הציבור ואינה בלתי חוקית. עם זאת, תום ליבו של החייב הוא דרישה מתמשכת לאורך כל הליך פשיטת הרגל. בית המשפט הכיר באורח חייו הראוותני של החייב, שנמשך גם לאחר פתיחת ההליך, וייחס אותו לגילו הצעיר של החייב ולחוסר הבנתו את מטרות ההליך. כתוצאה מכך, בית המשפט העניק לחייב תקופת ניסיון של שישה חודשים כדי להוכיח את מחויבותו להליך ואת אחריותו הכספית. הם הגדילו את צו התשלום החודשי ל-3,500 שקל והדגישו את חשיבות עמידת החייב בדרישות ההליך. בית המשפט הזהיר כי אם החייב לא ישנה את דרכיו, ההליך יבוטל. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להימסר להם.