ת"פ 951/05

תקציר

כתב האישום שהוגש נגד מוסא בן עבדאללה ע'זאוי מייחס לו שורה של עבירות, בהן חבלה בכוונה להחמיר, חבלה בנסיבות מחמירות, הצתה והתפרעות. ההאשמות נבעו מתקרית שאירעה בסביבות השעה 22:00 ב-4 במאי 2005 בראס אל-עמוד בירושלים, במסגרתה סכסוך על מקום חניה. על פי כתב האישום, ר'זאווי התקרב לקורבן, מאג'ד האדיה, מאחור ודקר אותו בגבו, מה שגרם לו להתאשפז למשך חמישה ימים. בעקבות זאת התפתחו מהומות שבהן משפחות ר'זאווי והאדייה יידו אבנים זו על ביתה של זו. נטען כי במהלך המהומות הללו התקרב ר'זאווי לאדם אחר והצית שני כלי רכב השייכים לדודה של האדיה. ר'זאוי הכחיש את הטענות וטען כי משפחת הדיה היא שהחלה באלימות. הוא גם הכחיש שהחזיק סכין ודקר את האדיה. עורך דינו ביקש לדחות את הדיון כדי לחקור מסמך שלכאורה סיבך אדם נוסף בדקירה. הבקשה נענתה אך הדיון נדחה שוב בשל חוסר שיתוף פעולה מצד משפחתו של ר'זאווי. בסופו של דבר, עורך דין נוסף השתלט על התיק והחל שלב ההוכחות בדיון. ראיות התביעה היו נסיבתיות, כולל עדויותיהם של הדיה ושני אחיו שלא היו עדים לדקירה אך הגיעו למקום זמן קצר לאחר מכן. אביו של הנאשם, שנכח בעת הדקירה, העיד אף הוא. כדי להוכיח את ההאשמות בהצתה ובהתפרעות, התקשרה התביעה לאביה של האדיה, לבן דודה ולבן משפחה נוסף, שטענו כי ראו את ר'זאווי משתתף במהומות ומצית את כלי הרכב. התביעה הציגה גם הסכם סולחה - סוג של בוררות - בין שתי המשפחות, שלטענתם תומך בתביעתן. ההגנה טענה כי ראיות התביעה מקוטעות ואינן מספיקות כדי להרשיע את ר'זאווי. לטענתם, עדי התביעה הגיעו למסקנה כי ר'זאווי אשם רק בשל נוכחותו בזירה. ההגנה הציגה תיאוריה חלופית לפיה האדייה נדקרה במהלך קטטה מרובת משתתפים ואין להצביע במפורש על ר'זאווי כאשם. הם גם הציגו ראיות המצביעות על חשוד נוסף וטענו, כי הסכם סולחה אינו אלא אמצעי הפסקת אש ואינו מעיד על אשמתו של ר'זאוי. השופט קבע כי הראיות הנסיבתיות של התביעה, כאשר נשקלו במצטבר, הובילו למסקנה כי ר'זאווי אשם בדקירת האדיה. עם זאת, השופט זיכה אותו מאשמת הצתה מחמת ספק סביר. בסופו של דבר הורשע ר'זאווי בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהתפרעות. גזר הדין ניתן ביום 8.2.2006, בנוכחות התביעה, הנאשם ועורך דינו.