ע"א 204/79

תקציר

התיק נסב סביב מערכת ההסקה המרכזית של בית משותף והאם דיירים יכולים לבחור שלא לשלם עבורה בשל חימום לקוי בדירתם. המפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה פסק לטובת נציג הבית המשותף, וקבע כי על השוכרים להמשיך ולשלם את חלקם בהוצאות החימום. הדיירים ערערו על החלטה זו. בית המשפט הכיר בחימום הלקוי בדירת המערערים ובתסכולם המוצדק. עם זאת, הוסבר כי לאסיפת הדיירים אין סמכות לפטור דיירים בודדים מתשלום עבור שירותים חיוניים כמו חימום, מה גם שהדבר יגביר את הנטל הכלכלי על שוכרים אחרים. על פי חוק המקרקעין ותקנון הבית המשותף, שיעור ההשתתפות בהוצאות אלו נקבע לפי חלקו ברכוש המשותף שבבעלות כל דייר. עוד ציין בית המשפט כי זכותם של השוכרים לדרוש תיקונים במערכת החימום והם יכלו לאכוף זאת באמצעות הליכים משפטיים נגד הנציגות. אולם, למרות חובת המשרד לדאוג לחימום נאות, חויבו השוכרים גם לשלם את חלקם בדמי התפעול. זאת משום שמערכת ההסקה המרכזית שירתה את כל הבית המשותף ונחשבה לרכוש משותף, גם אם חלק מהדיירים לא השתמשו בה כמו אחרים. עוד טען בית המשפט כי ניתוקם העצמי של השוכרים ממערכת החימום אינו פוטר אותם מחובת התשלום שלהם, שכן אין בכך כדי לשנות את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים המעורבים. הנציגות עדיין הייתה מחויבת לספק את השירות, והדיירים נדרשו להשתתף בהוצאות. כל התחייבות הייתה בלתי תלויה באחרת. לכן, המשרד לא יכול היה להפסיק לספק את השירות רק בגלל שהדיירים לא שילמו, והדיירים לא יכלו לסרב לשלם כי השירות לא היה מספק. לסיכום, בית המשפט דחה את הערעור, ובכך חיזק את הקביעה כי על השוכרים לשלם את חלקם בהוצאות החימום. כן חויבו המערערים בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.