ת"א 39852-06-23

תקציר

השופטת דחתה את התביעה מחמת התיישנות. אין חולק כי עילת התביעה התגבשה ביום 1.12.2011 או בסמוך לאחר מכן, וכי התובע ידע על העובדות העומדות בבסיס התביעה באותה עת. לחילופין, ציינה השופטת כי גם אם התובעת לא ידעה את כל העובדות, היא רכשה אותן לכל המאוחר עד מרץ 2015. התובעת לא קבעה חריגים משפטיים לתקופת ההתיישנות המצדיקים את הארכת המועד להגשת התביעה. השופטת הדגישה כי טענת התובע לגילוי הרשלנות באופן אקראי בשנת 2022 לא הייתה משכנעת ולא נקטה זהירות סבירה בגילוי העובדות. בנוסף, התובעת לא הביאה ראיות לליקוי שכלי כלשהו המצדיק שיהוי בהגשת התביעה. כן התקבלה טענת הנתבעים כי הטענה התיישנה גם ביחס לסעדים המבוקשים. לפיכך, התביעה נדחתה בשל חוסר יכולת של התובע להגישה במסגרת הזמן שנקבעה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות כלשהן, ולתובע ניתנה הזכות לערער על פסק הדין כדין.