תא"מ 51883-07-19

תקציר

הנתבעת חויבה לשלם לתובע עמלת תיווך כפי שנקבע בהסכם ביניהם. בהסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובע עמלה אם הנכס יימכר בתוך תקופת הבלעדיות או לאחריה ללקוח שהוצג לו הנכס במהלך תקופת הבלעדיות. הלקוח המדובר הכיר את הנכס בתוך תקופה זו ורכש אותו מאוחר יותר, מה שזיכה את התובע בשכר טרחתו. הנתבעת טענה כי היא סבורה שההסכם אינו תקף עוד וניהלה משא ומתן ישיר עם הרוכש, מה שהוביל אותה להאמין שהיא אינה מחויבת לשלם לתובע. השופט חלק על כך, וקבע כי אי הבנתו של הנתבע אינה שוללת את ההשלכות המשפטיות של ההסכם. יתר על כן, תרומתה של התובעת להפרתה של הנתבעת בכך שאמרה לה שההסכם אינו רלוונטי שיחקה אף היא תפקיד. לפיכך יישמה השופטת את דוקטרינת "האשמה התורמת החוזית", והפחיתה את דמי התיווך ב-30% כדי להתחשב בהתנהלות התובע. עוד ציינה השופטת כי טענות מסוימות שהעלה הנאשם מהוות הרחבה של ההגנה ולא יידונו, שכן הן לא הועלו בשלב מוקדם יותר של ההליך. בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 20,174 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים ונשא זכות ערעור כדין.