ת"פ 7756-12-20

תקציר

בבית משפט השלום בראשון לציון, בפני כבוד השופט עמית מיכלס, נדונה ת"פ 7756-12-20, מדינת ישראל נ' אספור. הנאשמת, שילת אספור, הואשמה בעבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ושימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר (סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969). **יריעת המחלוקת וטענות הצדדים:** כתב האישום ייחס לנאשמת, בין היתר, נהיגה במהירות, סירוב להזדהות בפני שוטר, שימוש בשפה בוטה, זריקת בדל סיגריה, דחיפת שוטר, התנגדות למעצר ואף תקיפת שוטר. הנאשמת, מנגד, טענה להגנתה כי התנהלות השוטרים לא הייתה חוקית ומקצועית, וכי היא עצמה הייתה קורבן להתנהלות אלימה. בין טענותיה העובדתיות והמשפטיות: * **חוסר עילה לעיכוב:** לטענתה, לא הייתה כל עילה לעכב את רכבה לבדיקה. * **חובת הזדהות:** טענה כי לא הייתה מחויבת להזדהות בפני השוטר, שכן לא הודיע לה על עיכובה או על סיבת העיכוב, וכי "איום" השוטר לעכב אותה אם לא תזדהה מעיד שלא עיכב אותה כלל. * **הפרעה לשוטר:** טענה כי התנהלות השוטר הייתה שרירותית וחריגה, ולכן לא מתקיים היסוד העובדתי של עבירת הפרעה. * **שימוש בכוח:** טענה כי השוטר לא היה רשאי להפעיל כוח כדי לתפוס את מפתחות הרכב, וכי כל פעולותיה היו בגדר התגוננות מפניו. * **נכות נפשית:** טענה כי היא "נכה פוסט-טראומה" ועל כן לא היו רשאים לגעת בה. **ניתוח משפטי והכרעת דין:** בית המשפט בחן את השתלשלות האירועים, תוך התבססות על סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים, עדויות השוטרים, ועדויות הנאשמת. 1. **החלק הראשון - תחילת האירוע:** * **חשד סביר:** בית המשפט קבע כי התנהגות הנאשמת, לרבות נסיעתה "בצורה קצת חדה", "פראית", צמיגים חורקים, סירובה הראשוני להזדהות, ומסירת שם שאינו שלה ("חנה"), עוררו **חשד סביר** אצל השוטרים לביצוע עבירה, כנדרש לפי חוק. צוין כי אף אם מהירות הנסיעה לא נמדדה, התנהגותה הצדיקה את בדיקתה. * **חובת הזדהות:** נקבע כי לשוטר קיימת זכות וחובה לוודא את זהות האדם העומד מולו, גם אם יש לו ידיעה כללית לגבי זהותו, על מנת להבטיח שהדוח לא יימסר לאדם תמים. בנוסף, הודגש כי הנאשמת לא הכחישה את זהותה באופן מוחלט כאשר השוטר פנה אליה בשמה "שילת אספור", אלא רק לאחר מכן. * **גרסאות סותרות:** נחה דעתו של בית המשפט מגרסאות השוטרים, שוורץ ולפידות, אשר נמצאו אמינות, עקביות, והשתלבו עם התיעוד המצולם. לעומת זאת, גרסאות הנאשמת נמצאו סותרות, מתחמקות, ומבוססות על האדרה והגזמה של האירועים, לעיתים בפעם הראשונה בבית המשפט. 2. **החלק השני - ההתרחשות בשטח עד למעצר:** * **הפרעה לשוטר:** בית המשפט קבע כי סירובה המתמשך של הנאשמת להזדהות, אף לאחר שהוזהרה כי תעוכב לתחנה, ולאחר שזרקה בדל סיגריה על הכביש (עבירה נפרדת), היווה **הפרעה של ממש** לשוטר במילוי תפקידו. * **שימוש באיומים:** דבריה של הנאשמת לשוטר, "תקשיב טוב, אני נכה פוסט טראומה, אם אני מגיעה היום לתחנה אני נשבעת שאתה תשלם על זה... בבית משפט", פורשו כאיום, גם אם מרומז, על השוטר. * **שימוש בכוח למניעת מעצר:** נקבע כי דחיפת השוטר שוורץ, לאחר שהוזהר כי ייאלץ לעצרה, הצדיקה את **הכרזת המעצר** ואת השימוש בכוח סביר לצורך ביצועו. צוין כי המעצר לא בוצע מיד לאחר הדחיפה הראשונה, אלא לאחר שהנאשמת המשיכה בהתנהגותה האלימה והמפריעה. * **התנגדות למעצר:** התנגדות הנאשמת למעצר, שכללה קללות, צעקות, דחיפות ובעיטות, הובילה לשימוש בכוח על ידי השוטרים לצורך אזיקתה והכנסתה לניידת. נקבע כי השימוש בכוח היה **מידתי, הדרגתי ומאופק**, לאור התנגדותה הנחרצת והמתמשכת. 3. **החלק השלישי - האירוע בתחנת המשטרה:** * **המשך ההתנגדות:** גם בתחנת המשטרה, הנאשמת המשיכה בהתנהגותה המתנגדת והאלימה, לרבות סירוב לכבילת רגליה, השתוללות, ושימוש באיומים וקללות קשות כלפי השוטר. * **האשמת תקיפה:** טענת הנאשמת כי הופלה בכוונה על ידי השוטר שוורץ נדחתה. בית המשפט מצא כי האירוע מתועד, וכי גם השוטר נפל תוך כדי. כמו כן, לא הוכח שימוש בכוח בלתי סביר. **הכרעת דין:** בית המשפט קבע כי הוכחו בפניו העובדות המרכיבות את העבירות המיוחסות לנאשמת: * **הפרעת שוטר במילוי תפקידו:** סירבה להזדהות, עיכבה את השוטרים בזמן ארוך, השתמשה בשפה בוטה, זרקה בדל סיגריה, דחפה שוטר, והתנגדה למעצרה. * **שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר:** דחפה את השוטר לאחר שהוזהרה כי היא עשויה להיעצר, וכן השתמשה באיומים כלפיו. בית המשפט **הרשיע** את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. **הערות משפטיות וחידושים:** * **פרשנות "חשד סביר":** בית המשפט הדגיש כי נסיבות המקרה, לרבות סגנון הנהיגה של הנאשמת וההתנהלות הראשונית שלה (מסירת שם בדוי, התיישבות במושב הנוסע), יצרו **חשד סביר** המצדיק את בקשת השוטר להזדהות. * **חובת הזדהות גם ללא חשד מיידי:** בפסקה 49, בית המשפט הפנה לפסק דין עקרוני (בג"ץ 4455/19) הקובע כי שוטר מוסמך לדרוש מאזרח להציג תעודת זהות אף ללא חשד סביר, מה שמחדד את סמכויות השוטר. * **התמודדות עם נכות נפשית:** בית המשפט קבע כי גם אם הנאשמת סובלת מנכות או פוסט-טראומה, הדבר אינו מצדיק התנהגות פוגענית או אלימה כלפי שוטרים הממלאים את תפקידם. התנהגות כזו, גם אם נובעת ממצבה, מחייבת את השוטרים להגיב, ולעיתים אף להשתמש בכוח סביר, כפי שהוכח במקרה זה. * **הערכת אמינות עדויות:** בית המשפט בחן לעומק את גרסאות הנאשמת, תוך שהוא מצביע על סתירות, התחמקויות, והגזמות, לעומת גרסאות השוטרים שנמצאו אמינות ועקביות, ונתמכו בראיות אובייקטיביות (סרטונים). * **מידתיות השימוש בכוח:** בית המשפט הבהיר כי השימוש בכוח מצד השוטרים היה מדוד, הדרגתי, מידתי ומאופק, ונועד להתמודד עם התנגדותה האלימה של הנאשמת, ולא כפעולה יזומה או אגרסיבית. * **אי-הפרדה מלאכותית של האירוע:** בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את האירוע כמקשה אחת, ולא להפריד באופן מלאכותי בין פעולות שונות, מכיוון שהתנהגות הנאשמת לאורך כל האירוע הייתה עקבית וגרמה להסלמה.