עמ"נ 50025-06-19

תקציר

תיק הערר נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתכנית שומה להיטל השבחה שהוגשה על ידי ועדה מקומית לתכנון ובניה. המערערים, שבבעלותם מספר חלקות קרקע ברחבי הארץ, טענו כי לא הודיעו להם כראוי על לוח השומות, דבר המעכב באופן משמעותי את יכולתם לערער. על פי החוק, ניתן להגיש ערר תוך שנה ממועד הצגת השומה. המערערת ביקשה להאריך את המועד, אשר נדחתה על ידי יו"ר ועדת הערר, בנימוק של חוסר סמכות ליתן הארכה כזו, וטענה כי הדין הישן חל בשל לוח השומות שהוצג לפני כניסת החוק החדש לתוקף. עם זאת, השופט קבע כי החוק המתוקן, המאפשר הליך ערעור פשוט ויעיל יותר, צריך לחול על כל לוחות השומות שהוצגו לאחר מועד התחילה, בין אם הובאו לידיעת החייב לפני המועד האמור ובין אם לאחריו. יתר על כן, השופטת הדגישה כי מסירת ההודעה בפועל, כמתחייב מהתקנות, נחוצה כדי להתחיל את הספירה לאחור של תקופת הערעור, ואין די בידיעה גרידא של לוח השומות. השופט מצא כי המערער לא הציג נימוקים תקפים לדחיית הערעור, וטיעוניהם להארכה אינם ראויים. בנוסף, התייחס השופט בקצרה לסיכויי ההצלחה של הערעור, וציין את היעדר הראיות התומכות בטענות המערער. משכך, החליטה השופטת לדחות את הערעור והורתה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.