עע"מ 7373/10

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את ערעור המערערת ולקבל את ערעור המשיב בתיק שעניינו ניכוי דמי ביטוח מגמלאים. השאלה המרכזית הייתה האם ניכויים אלה מהווים "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" שיאפשר הגשת תובענה ייצוגית לפי סעיף 11 לחוק התובענות הייצוגיות. בית המשפט קבע כי גם אם הניכויים נעשו תחת לחץ, הם אינם נופלים תחת סיווג זה שכן לא מדובר בתשלומים הטעונים אישור חוקי. ההחלטה הדגישה כי פרמיות הביטוח דומות יותר לעסקאות עסקיות ולא לתשלומי חובה ממשלתיים. לפיכך, ניכויים אלה לא עמדו בקריטריונים לתביעה ייצוגית המבוססת על מיסים או אגרות שנגבו שלא כדין. טענת המערערת נחלשה עוד יותר נוכח כוונת המחוקק להגביל את עילות התובענה הייצוגית למקרים ספציפיים שבהם פעלה המדינה כרשות ציבורית, ולא במסגרת תפקידיה העסקיים. משכך, הותיר בית המשפט קמא על כנה את החלטת בית משפט קמא בעניין ביטוח חיים, אך ביטל את ההחלטה בעניין ביטוח תאונות אישיות, ובסופו של דבר דחה את בקשת המערערת לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. בית המשפט גם בחר שלא לפסוק בפסיקת הוצאות, וציין כי למרות שהמערערת הציפה ליקויים בהתנהלות המשיב, הדבר לא עמד ברף תשלום החובה במסגרת התובענה הייצוגית.