ע"א 238/88

תקציר

בית המשפט העליון אישר פסיקה של ערכאה נמוכה יותר, שקבעה כי טובתה של קטינה, סיון, היא להמשיך ללמוד בבית ספר ממלכתי-דתי למרות ניסיונה של אמה להעבירה, לבית ספר רגיל. האם הפרה הסכם פרידה עם אבי הילד, שהתעקש על המשך לימודיה של סיון בבית הספר הממלכתי-דתי. בית המשפט העליון הסכים עם ההתחשבות המעמיקה של בית המשפט המחוזי בטובתה של סיון, והדגיש כי אין לשנות את ההסכם הקיים. שניהם הכירו במורכבות הכרוכה בקביעת טובתה של סיון, שכללה שמירה על מערכת יחסים מאוזנת עם הוריה הפרודים, הבטחת יציבות והמשכיות בחייה, והתחשבות בבריאותה הנפשית ובהזדהותה המינית. בתי המשפט נתנו משקל לחוות דעת של מומחים והגיעו למסקנה כי לימודים בבית הספר הממלכתי-דתי היא האפשרות הטובה ביותר עבור סיון בנקודת הזמן הנוכחית. בפסק הדין הודגש כי הפתרון הוא תלויי הקשר ותלוי בצרכי הילד, מה שמצדיק את ההחלטה לשמור על הסטטוס קוו. השופטים דחו את טענות האם ובקשה לראיות נוספות, והדגישו את הצורך בסבלנות, סובלנות ופשרה בעניינים כה רגישים. בהיעדר פתרון ברור, נקבע כי ההסדר הקיים סביר, והערעור נדחה.