בד"מ 3/10

תקציר

הנאשם, עו"ד במקצועו, הורשע על פי הודאתו בכך שלא הפקיד את כספי מרשו בחשבון בנק נפרד, אי שמירת ערך הפיקדונות שהופקדו בידיו, אי דיווח על הפיקדונות, אי החזרת הפיקדונות ללקוח למרות בקשת הלקוח ופסק דין המחייב אותו לעשות כן, הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהג באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. הנאשם טען כי יש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. עם זאת, בית המשפט קבע כי החוק אוסר במפורש על פסילת הודאה לאחר הכרעת הדין. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של הנאשם לחזרה בו מהודאתו חסרות שחר. הנאשם טען כי הודה על סמך הבטחת בא כוח המתלונן להגיע להסדר טיעון בנוגע לענישה, כי לא היה לו ייצוג והבנה של ההליך המשמעתי, כי הופעל עליו לחץ רב מצד בא כוחה של המתלוננת וכי הודאתו לא הייתה כנה. בית המשפט קבע כי הודאתו של הנאשם ניתנה מרצונו החופשי וכי הוא הבין את משמעות הודאתו והשלכותיה. הנאשם הורשע גם בכך שלא מסר דיווח על מצב חשבונו של הלקוח. בית המשפט קבע כי על עורכי הדין לנקוט משנה זהירות בכספי הפיקדון וכי הפרת חובת האמונים על ידי הנאשם היא קיצונית משום שמדובר בפסק דין שניתן נגדו באופן אישי שלא כובד. בית המשפט גזר על הנאשם בדעת רוב חמש שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכן שלוש שנים בפועל ושנתיים על תנאי. דעת הרוב הביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת העובדה שלא ביצע את העבירה של שליחת יד בכספי פיקדון במובן הרגיל. עם זאת, אחד השופטים סבר כי העונש צריך להיות שמונה שנים, חמש בפועל ושלוש על תנאי, בשל הסכנה המיידית שמעשיו של הנאשם מהווים ללקוחותיו הקיימים והעתידיים. כמו כן חויב הנתבע בתשלום הוצאות.