ע"א 1152/00

תקציר

חברת הביטוח אלמרשק הגישה מספר תביעות נגד חברות ביטוח אחרות, בדרישה להחזר מחצית מתשלומי הפיצויים ששולמו ללקוחותיהן המעורבים בתאונות עם "כלי רכב כבדים", כהגדרתם בחוק הישראלי. התאונות התרחשו בתוך ישראל או בגדה המערבית. אלמרשק טענה כי כחברת ביטוח היא זכאית להחזר מכוח שני צווים: צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרי חלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), החל בתוך ישראל, וצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרי חלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים) (יהודה ושומרון), החל בגדה המערבית. בית המשפט דחה את כל טענותיו של אלמרשק. נמצא כי החברה אינה זכאית להיות "מבטחת" כהגדרתה בחוק הישראלי, הן בישראל והן בגדה המערבית. המונח "מבטח", כפי שהוא חל על ישראל, מתייחס באופן ספציפי לחברות בעלות רישיון לפעול בתוך המדינה ולהשתתף בהסדר ביטוח מסוים, ואלמרשק לא עמד בקריטריונים אלה. באשר לתאונות בגדה המערבית, הסביר בית המשפט כי מערכות המשפט של ישראל והגדה המערבית, אף שהן דומות, נפרדות. חברה בעלת רישיון לבטח כלי רכב בגדה המערבית אינה בעלת רישיון אוטומטי בתוך ישראל, ולהיפך. כמו כן, בית המשפט הבהיר את היקפם הזמני של הצווים, תוך הבחנה בין תאונות שאירעו לפני הקמת הרשות הפלסטינית ולאחריה. לגבי תאונות שאירעו בגדה המערבית לאחר שהרשות הפלסטינית קיבלה אחריות על ענייני הביטוח, קבע בית המשפט כי אלמרשק לא הצליח להוכיח כי חברות הביטוח המשיבות אושרו על ידי הרשות הפלסטינית. לגבי תאונות שאירעו בגדה המערבית לפני הקמת הרשות, קבע בית המשפט כי היה צריך לתת לאלמרשק הזדמנות להוכיח בערכאה נמוכה יותר כי היא אכן אותה ישות משפטית המוזכרת בתעודת הרישיון של המבטחת שהציגה, וכי התעודה מאפשרת לה להנפיק פוליסות ביטוח רכב. לפיכך, הערעורים על תאונות אלה התקבלו והוחזרו לבית משפט השלום להמשך הליכים. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו במקרים ספציפיים אלה.