ת"פ 40171/04

תקציר

המקרה נסוב סביב תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ב-27 ביוני 2003, סמוך לשעה 18:45, זמן קצר לפני כניסת השבת. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב, GMC נהוג על ידי הנאשם, חיים בן הרוש, דייהטסו ומיצובישי. נהג הדייהטסו ובתו בת ה-10 חודשים קיפחו את חייהם, בעוד שאר יושבי הרכב, שלושה ילדים והנהג נפצעו קשה. גם רכב מיצובישי נפצע באורח קל. התאונה אירעה בכביש 444, כביש דו מסלולי, כאשר רכבו של הנאשם פגע חזיתית בדייהטסו לאחר שסטה לנתיב הנגדי. כתב אישום הוגש נגד הנאשם בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, המייחס לו גרימת מוות בנהיגה רשלנית, נהיגה רשלנית הגורמת חבלה של ממש ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. עם זאת, לפני הקראת כתב האישום תוקן כתב האישום, והאישום של גרימת מוות בנהיגה רשלנית שונה להריגה. לאחר מכן הועבר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב. התביעה טענה כי הנאשם, שמיהר להגיע לאלע"ד לפני כניסת השבת, ביצע תמרון עקיפה פזיז, חצה קו הפרדה רציף ונכנס לנתיב הנגדי, מה שהוביל לתאונה הקטלנית. מנגד, טענה ההגנה כי הנאשם נרדם על ההגה, מה שגרם לו לסטות לנתיב הנגדי בשוגג. השופט ניתח בהרחבה את חומר הראיות, לרבות דברי הנאשם במשטרה, עדויות עדי ראייה וחוות דעת של בוחן משטרתי ומומחה מטעם הסנגור. הוא הגיע למסקנה כי הודעותיו של הנאשם במשטרה, בהן הודה בביצוע תמרון עקיפה, היו אמינות ויש ליתן להן משקל ראייתי מלא. בנוסף, השופט מצא כי טענת הנאשם כי נרדם אינה אמינה ואינה אלא ניסיון להצדיק את מעשיו. באשר ליסוד הנפשי של הריגה, קבעה השופטת כי מעשיו של הנאשם מעידים על פזיזות, שכן הוא היה מודע לאופי מעשהו ולתוצאות הקטלניות האפשריות, אך המשיך בכל זאת תוך נטילת סיכון בלתי סביר. הנאשם הורשע בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, נהיגה הגורמת חבלה של ממש לפי פקודת התעבורה ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. השופט דחה את בקשת התביעה להחליף את העבירות המיוחסות לפציעתם של הנוסעים בעבירות שונות לפי חוק העונשין, שכן היא לא הוגשה בשלב מוקדם יותר.