ת"א 603/05

תקציר

הסכסוך בין פסגות לעירייה החל בשנת 1987, כאשר חתמו על הסכם להקמת בית אבות על חלקת אדמה בבעלות העירייה. ההסכם כלל מספר תנאים שעל פסגות למלא, ובהם קבלת היתר בנייה בתוך 36 חודשים, תשלום דמי חכירה שנתיים לעירייה והגשה לניהול בית האבות על ידי העירייה. פסגות החל לעבוד על הפרויקט אך עד מהרה נתקל בעיכובים ובהתנגדויות, שהובילו להודעת ביטול מטעם העירייה בשנת 1997. הודעה זו הוקפאה בהסכם פשרה שקבע מועדים חדשים לפסגות. אלא שגם פסגות פספס את המועדים הללו, וב-2005 נשלחה הודעת ביטול שנייה. לאורך חיי הפרויקט התמודד פסגות עם עיכובים רבים, החמצות בלוחות זמנים ועלויות הולכות וגדלות, בעוד העירייה לא קיבלה כל תועלת מההסכם, מה שהוביל למתיחות והודעות ביטול. בית המשפט בחן את כל ההיסטוריה של הפרויקט וקבע כי פסגות הפר באופן יסודי את ההסכם ואת הפשרה. למרות זאת, בית המשפט מתח ביקורת על הודעות הביטול החפוזות של העירייה ועל חוסר שיתוף הפעולה שלה במהלך המשא ומתן. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הודעת הביטול השנייה בשנת 2005 הייתה חוקית, נוכח העיכובים המתמשכים של פסגות וחוסר הפעילות בסופו של דבר. לפיכך, התביעה נדחתה, אך לא נפסקו הוצאות לעירייה בשל התנהלותה. פסק הדין סיים למעשה את הסכסוך בן 18 השנים ושחרר את שני הצדדים מההסכם.