בש"פ 2224/15

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 2.4.2015 לא מצא בית המשפט טעויות בהחלטות בית המשפט קמא ודחה את שני הערעורים. על המערער, ששוחרר למעצר חלופי למרות דיווחים שליליים, הוטלו תנאים מחמירים בשל חשש לסכנת סכנה ואפשרות בריחה. תנאים אלה כללו פיקוח אלקטרוני, שלא ניתן היה להעבירו כדי להיענות לבקשתו להשתתף בליל הסדר. בית המשפט איזן זאת בכך שדרש פיקדון נוסף בסך 5,000 שקלים בגין היעדרותו הזמנית מהבית, תוך שהוא דוחה את הטענות בדבר חולשת הראיות, שכן הדבר כבר השפיע על התנאים המחמירים לשחרורו. באשר לשחרור רכב תפוס, הדגיש בית המשפט כי מטרת דרישת הערבויות היא להבטיח שניתן יהיה לחלט את הרכב בעתיד, הליך משפטי נפוץ הנתמך בתקדימים. המערערת לא ערערה על סכום הפיקדון, אשר תאם את השיעורים המקובלים שנקבעו בפסיקה. קיומן של ראיות לכאורה שמר על הצורך להבטיח את חילוטו העתידי של הרכב, והפך את הטענות בדבר חולשת הראיות ללא רלוונטיות. ככלל, קבע בית המשפט כי החלטותיו של בית משפט קמא היו סבירות, מקובלות ומוצדקות, ואינן מקימות עילה להתערבות, ובכך הביאו לדחיית שני הערעורים.