רע"א 2042/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין סכסוך בוררות. המבקש, שמונה כבורר בסכסוך בין שני משיבים, ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתם לצו מניעה שיורה למשיבים לשלם את שכר טרחת המבקש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים והורה להם לשלם סכומים משתנים לכל צד, ועתה מבקש המבקש לערער על החלטה זו. פסק הדין משרטט את נסיבות הליך הבוררות, לרבות התנהלותו הבלתי ראויה של המבקש ובעייתיות מעשיו, שכללו ניסוח פסק בוררות ללא קיום דיוני הוכחות והעלאת דרישות שכר מופרזות. בית המשפט מצא כי המבקש לא הבין עד תום את תפקידו כבורר ופעל באופן בלתי ראוי, המצדיק את סירוב המשיבים לשלם את שכר הטרחה הנדרש. כמו כן, בית המשפט קבע כי המקדמה ששולמה למבקש גבוהה מהסכום שהרוויח במסגרת עבודתו, ולפיכך הורה על הפחתת שכר הטרחה. המבקש טען כי יש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שכן הוא הותיר אותם בעמדת נחיתות כלכלית, וכי שגה בית המשפט בשקלול את טענות המשיבים להפחתת השכר. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות ניתנת רק בנסיבות חריגות. מאחר שהתיק נסוב בעיקרו סביב שאלות עובדתיות ספציפיות ולא סביב עקרונות משפטיים, ובהתחשב באינטרס של המבקש לגבות שכר טרחה, בקשת רשות הערעור נדחתה. דחייה זו באה עם המלצה כי הצדדים יגיעו לפתרון הוגן בנוגע לשכר טרחת המבקש, ובהיעדר הסכם כזה, המבקש יישא בהוצאות של כל משיב, שנקבעו על סך של 5,000 ₪.