ע"ע 3831-05-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי הצדדים והחליט לקבל באופן חלקי בלבד את הטענות שהוצגו בערעור שכנגד בדבר גובה הפיצוי בגין הפרסום הראשון. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות הנוגעות לפרסומים האחרים, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הפרסומים הראשון, השני והשלישי מהווים לשון הרע. נטל ההוכחה להגנת "אמת דברי" מוטל על הנתבע, ובית המשפט מצא כי נטל זה לא התקיים. אשר להגנת תום הלב, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לשון הפרסומים מופרזת וכי לא הוכחה המטרה הלגיטימית של הפרסום. כל פרסום נבחן לגופו, ונמצא כי הפרסום הרביעי מנוסח בקפידה ואינו מהווה לשון הרע. בית המשפט בחר שלא להתערב בשיעורי הפיצוי בגין הפרסום השני והשלישי, אך הגדיל את הפיצוי בגין הפרסום הראשון – מכתב התלונה ללשכת עורכי הדין – ל-40 אלף שקל בשל אופיו הציבורי והפגיעה הפוטנציאלית בפרנסתו של העובד. הערעור נדחה במלואו, והערעור שכנגד מתקבל בחלקו. המערערים יישאו בהוצאות העובד בסך 10,000 ₪.