ע"פ 22/89

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט העליון את תוקפו של צו הריסה מינהלי שניתן ללא התייעצות ראויה כמתחייב מחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערערת בנתה מבנה מגורים ללא היתר כדין, ובעקבות זאת הוצא צו מינהלי להריסתו על ידי ועדת התכנון המקומית. החוק מחייב התייעצות עם ראש הרשות המקומית לפני הוצאת צווים כאלה. עם זאת, ראש הוועדה המקומית קיים שיחת טלפון לילית בלבד לראש המועצה המקומית כדי לדון בהריסה, שלטענת המערער אינה עומדת בדרישות החוק להתייעצות. בית משפט השלום מצא תחילה את צו ההריסה בטל בשל התייעצות לא ראויה, אך בית המשפט המחוזי ביטל זאת. בערעור החזיר בית המשפט העליון את החלטת בית משפט השלום על כנה, והדגיש כי על ההתייעצות להיות עניינית, ולאפשר לשני הצדדים להביע דעות ושיקולים מושכלים בנוגע לצו ההריסה הספציפי. בית המשפט ציין כי השיחה לא זיהתה די הצורך את המבנים המעורבים ולא אפשרה חילופי דברים משמעותיים, מה שהופך אותה להתייעצות בלתי מספקת על פי החוק. למרות שפורמליות טכנית אינה הכרחית לחלוטין, המטרה המהותית של התייעצויות כאלה היא קריטית. צעדים פורמליים הופרצו, מה שמעיד על היעדר מעורבות רצינית בהליך הפרוצדורלי הנדרש. בית המשפט מתח ביקורת על כך שהמדינה קידמה את הערעור ולא קיימה התייעצות ראויה מחדש, וקבע כי מדובר בשימוש לרעה במשאבים שיפוטיים. בכך התקבל הערר, תוך ביטול צו ההריסה והדגשת חשיבותם של תהליכי היוועצות אמיתיים בהחלטות מנהליות.