עע"מ 3882/04

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין עיריית הרצליה לבין חברה המפעילה מזה עשרות שנים בית ספר לטיסה ועסק לתיקון והשכרת מטוסים בשדה התעופה הרצליה. החברה מעורבת בהיסטוריה ארוכה של ניסיונות להסדיר את רישיון העסק שלה מול העירייה, שלא מיהרה לפעול בנושא. שדה התעופה עצמו פועל ללא הסדר תכנוני מאז הקמתו בשנת 1950 ועבר הרחבה עם השנים. כיום הוא משמש כמרכז לתעופה אזרחית, עם עשרות המראות ונחיתות מדי יום. חוסר התכנון הוביל לבעיות בטיחות ורעש, מה שהוביל לאתגרים משפטיים וניסיונות להעביר את שדה התעופה. המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה תוכנית שלד לפיתוח שדה התעופה, אך טרם אושרה תוכנית מפורטת למרות צפי בית המשפט כי היא תושלם בקרוב. העירייה סירבה להעניק לחברה רישיון עסק, מה שהוביל אותה לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו. בית המשפט קמא פסק לטובת החברה, והורה לעירייה לאפשר את פעילות החברה עד להקמת תכנית חדשה או מציאת מיקום חלופי לעסקיה. העירייה ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי אין לאפשר לחברה לפעול ללא רישיון. עם זאת, נוכח הנסיבות המורכבות והשינויים בתשתית העובדתית והמשפטית מאז הגשת הערעור, לרבות הליכי פירוק החברה והמצב התכנוני המתפתח, דחה בית המשפט העליון את הערעור. בית המשפט מצא כי ההיגיון להתיר פעילות מוגבלת בשדה התעופה עד לפתרון תכנוני כולל, כפי שנפסק במקרה קודם, עדיין עומד בעינו. בית המשפט הורה לצדדים לגבש מתווה מסודר לפעילות החברה, תוך התחשבות במציאות התכנונית וביכולות העסקיות הקיימות, בסיוע נציגי היועץ המשפטי לממשלה. פסק הדין הביע תקווה כי יימצא בקרוב פתרון הולם לבעיות הפוקדות את פעילות שדה התעופה, לרבות בעיות בטיחות ורעש, והפציר ברשויות להמשיך ולחפש פתרון כזה. הערעור נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.