דנג"צ 9099/16

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסמכויותיה הרגולטוריות של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) בנוגע למתן פרופסורים במוסדות להשכלה גבוהה. המבקש טען כי פסק הדין סותר פסקי דין קודמים, ולכן מצדיק דיון נוסף. עם זאת, לאחר בדיקה מעמיקה, השופט מצא אחרת. ראשית, השופט מצא כי פרשנותו של המבקש לפסק הדין הייתה שגויה. פסק הדין לא קבע כי פרופסורה מגלמת הן דרגה אקדמית והן תואר אקדמי. היא התייחסה אך ורק לתחולת סמכויותיה הרגולטוריות של המל"ג בכל הנוגע להיבטים החיצוניים של תואר הפרופסור, ולתנאי ההעסקה הקשורים בו כדרגה. השופט הדגיש כי הדברים שנאמרו בפסק הדין היו תלויי הקשר ולא ניתן להכליל אותם כפי שניסה המבקש לעשות. שנית, השופט חלק על טענת המבקש כי פסק הדין סותר פסקי דין קודמים, לרבות זה של אוניברסיטת בר-אילן. השופט הבחין בין המקרה הנוכחי למקרה של אוניברסיטת בר-אילן, והסביר כי האחרון עסק בסוגיה אחרת – חיסיון דיוני הוועדה האוניברסיטאית. עוד מצא השופט כי טענות המבקש בדבר השלכות פסק הדין על החופש האקדמי ואמנת בולוניה היו מוגזמות וחסרות תוכן. יתר על כן, השופט הדגיש כי הקביעה בפסק הדין בדבר "הדואליות" של הפרופסורה הייתה מצומצמת בהיקפה ואינה מהווה פסיקה חדשה או חשובה. היא חלה רק על סמכויות המל"ג ועל התואר "פרופסור". השופט ציין כי פסק הדין אישר את המצב הקיים ולא הכניס שינויים מעשיים, למעט בפרשנות הדינים הרלוונטיים. לבסוף, התייחס השופט ודחה את טענת המבקש כי הנימוקים החצויים בין חברי הפאנל מצדיקים דיון נוסף. השופט הבהיר כי חברי ההרכב הסכימו פה אחד על הפתרון המשפטי, למרות חילוקי דעות בנימוקיהם. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.