עע"מ 5037/08

תקציר

המקרה סובב סביב תושבת מזרח ירושלים שהשתתפה במפקד האוכלוסין ולאחר מכן איבדה את מעמד תושבות הקבע שלה בישראל בשל שהייה ממושכת מחוץ למדינה וקבלת אזרחות זרה. השאלה שעלתה הייתה האם יש להעניק לה שוב תושבות קבע, יחד עם שתי בנותיה שנולדו בחו"ל. בית המשפט הכיר במורכבות של קביעת תושבות קבע, שלעתים קרובות קשה לקבוע מתי חייו של אדם נראים משותפים בין מדינות שונות. על פי החוק, רישיון לישיבת קבע יכול לפוג בתנאים מסוימים, לרבות שהייה ממושכת בחו"ל וקבלת אזרחות זרה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי המערער אכן עמד בתנאים אלה, שהה מחוץ לישראל למעלה משבע שנים וקיבל אזרחות אמריקאית. בדרך כלל, זה יוביל למסקנה שתושבות הקבע שלה פגה. עם זאת, בית המשפט, בהכירו בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, החליט כי יש להעניק למערערת תושבות קבע לאלתר, נוכח זיקתה המקורית לירושלים וההיבט ההומניטרי של שהותה הממושכת בישראל. בית המשפט ביסס החלטה זו על עקרון המשפט המינהלי, המאפשר לשר הפנים להפעיל שיקול דעת במקרים כאלה, תוך התחשבות במצבו הספציפי של הפרט. כמו כן, הורה בית המשפט להעביר את עניינן של הבנות לדיון בוועדה המייעצת, תוך שהוא מדגיש כי על הוועדה להתחשב במעמדה של האם בישראל ובנסיבות אישיות אחרות. עוד נכתב בפסק הדין כי למרות מורכבויות מסוימות, אין צורך לבחון מחדש את השלכותיה הרחבות יותר של פסיקה קודמת (פרשת עווד) על מעמדם של תושבי מזרח ירושלים. לבסוף קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי המערערת ובנותיה יהיו זכאיות לרישיון קבוע מיידי, ובלבד שלא יהיו מניעה פלילית או ביטחונית. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערים ולסייע בפתרון מהיר של התיק.