ת"א 1098/07

תקציר

התובע, שערך ביטוח רכב אצל הנתבעת, הגיש תביעה חלופית לאחר שרכבו נגנב. הנתבעת סירבה לפצות אותו, בטענה כי התובע לא התקין ברכבו מתקן מיגון נוסף, קודן, אשר על פי הפוליסה היווה תנאי מוקדם לתחולת הביטוח. התובע טען כי לא היה מודע לדרישה ולכן לא יכול היה להסכים לה, וכי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפיו. השאלה המרכזית במחלוקת הייתה האם הנתבע אחראי כלפי התובע בגין הגניבה על פי תנאי הפוליסה השנייה. השופט פסק לטובת התובע, וקיבל את טענתו כי הנתבעת לא קיבלה את הסכמתה לשינוי תנאי הפוליסה בנוגע להתקנת המקודד, ולא מילאה את חובתה לגלות ולאמת את השינוי. כמו כן, קבעה השופטת כי דרישה זו לא הודגשה דיה במסמך הפוליסה, וכי אין כל הוכחה כי התובעת קיבלה את הפוליסה השנייה. לפיכך, הנתבעת לא יכלה להסתמך על התנאים שהשתנו. בנוסף, השופט מצא כי הדרישה להתקנת המקודד היא תניה חוזית ותנאי להפחתת סיכון, ולא תנאי מתלה לשכלול החוזה. משכך, הייתה לנתבעת זכות לבטל את הפוליסה אך לא עשתה כן, ועל כן יש לראות בה כמי שהסכימה להמשיך בפוליסה למרות השינוי. השופט הורה לנתבע לפצות את התובע במלוא שווי רכבו הגנוב, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שישולמו תוך 30 יום. הפרשי ריבית והצמדה יתווספו אם התשלום לא התקבל בתוך פרק זמן זה.