בש"פ 10325/03

תקציר

פסק הדין הנדון הוא הכרעה בערעור על עיון חוזר בהחלטה קודמת לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים. המערער הואשם במספר עבירות הקשורות לקשירת קשר לזיוף כרטיסי אשראי של ויזה כאל ומשיכת כספים במרמה מחשבונות בנק של לקוחות. האישומים נגדו כללו שימוש במסמכים מזויפים, קבלת רכוש שהושג במרמה, הונאה בכרטיסי חיוב וקשירת קשר לביצוע פשע. החלטת הערכאה הנמוכה יותר לעצור את המערער התבססה על חומרת האישומים וחשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. על החלטה זו הוגש ערעור מספר פעמים, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, כאשר שתי הערכאות פסקו נגד בקשת השחרור של המערער. הטענות העיקריות שהוצגו על ידי בא כוח המערער היו כי תיק התביעה הסתיים, נאשמים אחרים באותו מקרה שוחררו, וקיים סיכון שהמערער "ייבלע" במהלך תקופת המעצר אם יורשע. המדינה התנגדה לשחרורו של המערער בנימוק של חשש לשיבוש הליכי משפט. השופט הכיר בפסק דינו בנסיבות ובחשיבותו של עקרון השוויון בין נאשמים. עם זאת, הם גם הכירו בכך שערכים אחרים יכולים לגבור על עיקרון זה במקרים מסוימים. במקרה ספציפי זה פסק השופט לטובת המערער וקבע כי עקרון השוויון ואי ההפליה צריך לקבל עדיפות, מה גם שהסיכון לשיבוש הליכי משפט פחת משמעותית עם סיום עניינה של התביעה. כמו כן, הדגישה השופטת את עברו הפלילי הנקי של המערער ביחס לשותפיו ואת משך מעצרו. בסופו של דבר, החליט השופט להחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שיקבע אם קיימות חלופות מעצר שיכולות להשיג את מטרות המעצר תוך צמצום הפגיעה בחירותו האישית של המערער. הערעור התקבל בתנאי שבית משפט השלום ימצא חלופת מעצר הולמת. פסק הדין ניתן ביום 25.11.03.