דב"ע נד/154 - 0

תקציר

הכרעת הדין כרוכה במחלוקת משפטית בה ערער המערער על החלטת ועדה רפואית לעררים שהפחיתה את דרגת הנכות שלו בשל מצב ברכיים קודם שתועד ברשומה הרפואית שלו. המערער ביקש מבית הדין האזורי פסק דין הצהרתי שיקבע כי לא חווה ולא דיווח על בעיות ברכיים לפני תאונת עבודה בחודש מרץ 1991. ועדת הערר הפחיתה תחילה את דרגת הנכות שלו מ-20% ל-10%, בהתחשב במצב קודם זה. המערער טען כי הסתמכותה של הוועדה על מסמך רפואי שעלול להיות שגוי מהווה טעות משפטית, וכי מחלוקות עובדתיות כאלה צריכות להיפתר רק על ידי בית דין ולא על ידי הוועדה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, בנימוק כי הדרך המשפטית הראויה היא ערעור על החלטת הוועדה ולא פסק דין הצהרתי. בית המשפט הדגיש כי בעוד שהוועדה היא מעין שיפוטית ועליה לנמק את החלטותיה, למערערת אין זכות לעקוף הליכים משפטיים שנקבעו ולערער בעקיפין על מסקנות הוועדה באמצעות תביעה נפרדת. בית המשפט מצא כי אמנם ייתכנו מקרים בהם ניתן לקבל ראיות גם ברמת הערעור, אך הדבר אינו ישים כאן. בסופו של דבר נדחה הערר, תוך קיום החלטת הוועדה, ולא הוטלו הוצאות נוספות.