ת"א 32809-06-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד רופא שיניים, ד"ר אורמינר. התובעת טענה כי ד"ר אורמינר לא מימש חובת זהירות בטיפול בה, וכתוצאה מכך נגרם לה נזק לשיניים ולחניכיים. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי ד"ר אורמינר לא קיבל הסכמה מדעת, שכן הוא לא הסביר כראוי את הסיכונים והסיכויים של הטיפול. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התיק הרפואי של הנתבע היה חלקי וחסר, בניגוד לנוהג המקובל של רופא סביר. באשר לטיפול עצמו, קבע בית המשפט כי ד"ר אורמינר התרשל בטיפול בכתרים שהותאמו לשתלים של התובעת, דבר שהוביל לגירוי ולדלקת. רשלנות זו גרמה לכשל השתלים וחייבה את הסרתם. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע ביצע כתרים מיותרים בשיניים התחתונות, אשר בוצעו בצורה לקויה ופגעו בשיניים אלו. בנוסף, הנתבעת לא הפנתה את התובעת למומחה חניכיים, כמקובל, ואף לא טיפלה או פיקחה כראוי על מחלת החניכיים שלה, אשר גרמה לספיגת עצם ותרמה לכשל השתלים. בית המשפט הגיע למסקנה כי רשלנות הנתבעת באבחון, רישום, ניטור וטיפול בדלקת חניכיים של התובעת הייתה גורם משמעותי לדלקת החניכיים הקשה שגרמה לאובדן השתלים. בית המשפט פסק לתובע 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, 270,400 ₪ עבור עלות הטיפולים, 24,400 ₪ עבור עלות השתלות לסת תחתונה ו-15,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות שנגרמו לנתבעת. עם זאת, בית המשפט לא הכריע בתביעות התובעת בגין הפסדי השתכרות והוצאות נסיעה, שכן הן לא הוכחו דיים. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מהסכומים שנפסקו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיווה הכרעה מקיפה בסוגיות שהוצגו בתיק.