ה"מ 24480/97

תקציר

הסוגיה המשפטית המרכזית במקרה זה היא האם מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) זכאי למעמד של "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, לצורך תובענה ייצוגית. המבקשים ביקשו להגיש תביעה ייצוגית נגד מנהל מקרקעי ישראל, בטענה לפרקטיקות מטעות הקשורות לחיובים בגין רישום מקרקעין וחלוקה. **ניתוח משפטי:** * **הגדרת "עוסק" ו"צרכן":** חוק הגנת הצרכן מגדיר "צרכן" כמי שרוכש נכס או מקבל שירות מ"עוסק" במהלך עיסוקו לשימוש אישי, ביתי או משפחתי. "סוחר" מוגדר כאדם שמוכר נכס או מספק שירות באמצעות מסחר, כולל יצרן. כדי שתביעה ייצוגית לפי חוק זה תתקדם, התובע חייב להיות צרכן, והנתבע חייב להיות סוחר. * **מעמדו ותפקידו של מינהל מקרקעי ישראל:** * מינהל מקרקעי ישראל הוקם על ידי ממשלת ישראל כדי "לנהל את אדמות ישראל". * היא פועלת תחת פיקוחו הישיר של שר, ועובדיה הם עובדי מדינה. * תקדים משפטי קובע כי מינהל מקרקעי ישראל אינו ישות משפטית אוטונומית אלא מוסד של המדינה, הפועל על פי חוקי המדינה. * **פעולות רמ"י בנושא רישום מקרקעין וחלוקה:** * מעורבותה של רמ"י ברישום זכויות חכירה וחלוקת קרקעות נבעה מהחלטת ממשלה (מס' 1580 מיום 14.7.91) שנועדה לתת מענה לצורך ציבורי להקל על רישום זכויות חכירה על אדמות מדינה, שכן חוכרים רבים לא יכלו לרשום את זכויותיהם בשל היעדר חלוקה. * מינהל מקרקעי ישראל הקים את "מרכז הרישום העירוני" כדי לקדם מטרה זו. * מטרתה המוצהרת של רמ"י לביצוע פעילות זו לא הייתה למטרות רווח אלא להגשים מטרות ציבוריות ולהקל על רישום זכויות לטובת השוכרים. מינהל מקרקעי ישראל טען כי שיקוליו היו ציבוריים ומנהליים ולא עסקיים. * **קביעת בית המשפט:** * בית המשפט קיבל את טענת רמ"י כי היא אינה "עוסק" כמשמעותה בחוק הגנת הצרכן. * בית המשפט נימק כי פעולותיה של רמ"י בחלוקה ורישום זכויות חכירה נעשו כרשות ממשלתית, המיישמת את מדיניות המדינה לטיפול בבעיה ציבורית. זה היה שונה מלפעול כישות מסחרית העוסקת במסחר. * בית המשפט הבחין בין מצב זה לבין תרחישים שבהם המדינה עשויה לפעול כ"סוחר" (למשל, למכור עודפי רכב ממשלתיים), והדגיש כי במקרים אלה המדינה עוסקת בעסקים למטרות רווח. * בית המשפט ציטט פסק דין דומה של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין יולנד קטן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'*, שגם בו תהה האם פעולותיו של מנהל מקרקעי ישראל הכניסו אותו לקטגוריה של "עוסק". * **מטרת חוק הגנת הצרכן:** * בית המשפט הדגיש כי חוק הגנת הצרכן, ובפרט הוראות התובענות הייצוגיות, נועד להעניק לצרכנים סעד משפטי כנגד עסקים גדולים העלולים להטעות או לנצל אותם לרעה. * החוק לא נועד לפקח על רשויות ממשלתיות או גופים מנהליים-ציבוריים, הכפופים לסעדים מנהליים ומשפטיים ציבוריים (למשל, עתירות לבג"ץ, ערעורים למבקר המדינה). * **חדשנות משפטית:** התיק בוחן את הגבול בין פונקציות מנהליות של המדינה לבין עסקאות מסחריות, במיוחד בהקשר של חקיקה להגנת הצרכן. הוא מבהיר כי גם כאשר ישות ממלכתית מבצעת פעילויות הגורמות לחיובים לציבור, אם פעולות אלה הן בעיקר למטרות שירות ציבורי ומנהלי ולא למטרות מסחריות, ייתכן שהן אינן נופלות תחת סמכותם של חוקי הגנת הצרכן המכוונים ל"סוחרים". פרשנותו של בית המשפט למונח "עוסק" מחייבת אלמנט של סחר או עסק למטרות רווח, שמצא כי חסר בפעולות רמ"י בנוגע לרישום מקרקעין. * **עילה משנית לדחייה:** בית המשפט ציין גם כי טענות המבקשים מתייחסות לביצוע או להפרה לכאורה של חוזה, ולא לשלב הטרום-חוזי (למשל, מידע מטעה) שחוק הגנת הצרכן מתייחס אליו בעיקר. הדבר שימש עילה נוספת לדחיית הבקשה לתובענה הייצוגית. **מסקנה:** בית המשפט דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעיקר משום שמינהל מקרקעי ישראל נקבע כי אינו "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן. פעולותיה אופיינו כממשלתיות ומנהליות, שמטרתן להגשים מדיניות ציבורית ולא לעסוק בסחר למטרות רווח. כתוצאה מכך, לא התקיימו התנאים להגשת תובענה ייצוגית לפי החוק הספציפי.