ע"פ 3466/23

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בערעור על פסילת שופט בשל חשיפה לראיות פסולות. המשיב טען כי כל מידע שהשופט נחשף אליו רק מעלה חשדות מקדימים וחסר את "המסה הקריטית" הדרושה לפסילה. יתר על כן, המשיב ציין כי בתיק מורכב זה, שבו מעורבים אנשים רבים, היו גם שופטים אחרים בעלי תפקידים, דבר המצביע על חשיפה חלקית בלבד לראיות של כל אחד מהם. השיהוי המשמעותי בהעלאת טענת הפסילה – שהוגשה רק ביום 7.3.2023, למרות שהמשיב היה ידוע עד יוני 2022 והחומרים הועברו עד ספטמבר 2022 – ערער את עניינם של המערערים. תקדימים משפטיים מצביעים על כך שמצופה משופטים מקצועיים להבחין בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות, וכי עצם החשיפה אינה מספיקה לפסילה ללא חשש ממשי למשוא פנים. הימנעותם של המערערים מלציין אילו ראיות אינן קבילות, יחד עם טענותיהם המעורפלות והמעוכבות, לא שכנעו את בית המשפט. לא הובאו ראיות ממשיות לכך שהחשיפה השפיעה על חוסר משוא הפנים של השופט או על החלטותיו. בנוסף, חלוף הזמן ממועד החתימה על צווי החיפוש ועד הגשת כתב האישום הפיג עוד יותר את החשש למשוא פנים. המערערים לא הוכיחו הטיות מוצקות או החלטות מקדימות של השופט שיש בהן כדי להצדיק פסילה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך אשרור ההחלטה הראשונית שלא להעביר את התיק לשופט אחר, תוך הדגשת הצורך להציג נימוקים מפורטים ועדכניים לכל טענות פסילה.