ע"פ 5993/21

תקציר

הכרעת הדין מסתיימת בדחיית הערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער, תוך הדגשת חוסר רצונה של ערכאת הערעור לשנות את חומרת העונשים אלא אם קיימת חריגה משמעותית מהמדיניות המקובלת או טעויות מהותיות בגזר הדין. עניינו של המערער, שעניינו עבירות של נשיאה והובלה של כלי ירייה ותחמושת, לא היה זכאי כמקרה חריג המצדיק עונש מופחת. בית המשפט הדגיש את חומרתן של עבירות הנשק, הנפוצות יותר ויותר ומהוות איום משמעותי על שלום הציבור והסדר הציבורי, המחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה. ההחלטה מפנה לתקדימים שונים, ממחישה עקביות בענישה בעבירות דומות ומציינת כי עניינו של המערער היה חמור יותר בשל ריבוי כלי נשק ואירועים מעורבים. חרף טענותיו של המערער להקלה בעונש בהתבסס על נסיבות אישיות, סיכויי שיקום ופיוס לאחר העבירה ("סולחה"), בית המשפט לא מצא הצדקה לשנות את העונש. פסק הדין מותח ביקורת גם על עובדי ציבור התומכים בעבריינים באמצעות עדויות אופי, וקובע כי פעולות אלה פוגעות במאמצים להילחם ב"מגיפת הנשק". ככלל, פסק הדין מחזק היטב את החלטתו של בית משפט קמא להותיר על כנו סנקציה חמורה שתסייע במיגור סוגיה חברתית מסוכנת זו.