ע"א 151/84

תקציר

בעניינה של המערערת, שנגרמה לה פגיעה בתאונת עבודה ותבעה פיצויים ממעסיקה, דחה בית המשפט העליון את ערעורה על הגדלת סכום הפיצוי. בית המשפט הדגיש מספר עקרונות בנוגע להתערבות ערעורים בהערכות נזק על ידי ערכאות נמוכות יותר. ראשית, היא הדגישה כי אל לערכאות הערעור להתערב בקביעותיהם העובדתיות של בתי משפט קמא, במיוחד כאשר קביעות אלה מבוססות על מהימנות עדים, אלא אם נפל פגם בולט. בית המשפט ציין כי יש להוכיח באופן מהותי פיצויים הקשורים להפסדים עתידיים פוטנציאליים כמו פנסיה או זכויות סוציאליות; בהיעדר הוכחה כזו, ערכאות הערעור אינן ששות לשנות את קביעותיו של בית משפט קמא. המערערת ערערה על מרכיבים שונים בפסיקת הפיצויים, לרבות אחוזי הנכות שהוקצו, היעדר פיצוי בגין סיוע לצד ג' ושיקולי אובדן השתכרות עתידיים. בית המשפט הצביע על כך שהמערערת לא הוכיחה ירידה משמעותית ביכולתה לעבוד ולא סיפקה ראיות להזדמנויות ריאליות לקידום מקצועי המצדיקות התאמה. כמו כן, הודגש כי על נפגע להפחית נזקים על ידי חזרה לעבודה במידת האפשר מבחינה רפואית. משכך, בית המשפט לא מצא טעויות בשיקוליו או במסקנותיו של השופט קמא ואישר את פסיקת הפיצויים המקורית, תוך שהוא מורה למערערת לכסות את הוצאות המשפט של המעסיק בקשר לערעור.