דב"ע שן/171 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין תשלומים שונים הנובעים מעבודה. בית הדין פסק לטובת העובדת המשיבה בכמה נושאים, וכעת המעסיק המערער מערער על החלטה זו. הסוגיה הראשונה נוגעת לזכאות העובד לשכר בתקופת העבודה הראשונית. המערערת טוענת כי בתקופה זו העובד לא עבד בפועל ולא היה צריך להיות זכאי לשכר המלא שהוסכם עליו, או לכל הפחות לא יעלה על שכר המינימום. עם זאת, בית הדין מסרב להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי לפיהם העובד אכן עבד וזכאי לשכר המוסכם. הסוגיה השנייה נוגעת לזכאותו של העובד לשכר מינימום בתקופת עבודה שנייה, שבה הסכימו הצדדים על שכר המבוסס על אחוז מהמכירות. בית המשפט מציין את היעדרן של תקנות רלוונטיות לפי חוק שכר מינימום למקרים אלה ומפרש את תכלית החוק ועקרונותיו, כך שהיעדר תקנות אין משמעותו שהוראות שכר המינימום אינן חלות. בית הדין מסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי העובד זכאי לשכר מינימום, וקובע כי המטרות החברתיות של חוק שכר מינימום עולות על החסרונות הפוטנציאליים של החלתו בהיעדר תקנות רלוונטיות. ככלל, הערעור מתקבל בחלקו במישור המשפטי, אך ממצאי בית הדין האזורי בעניינים עובדתיים מתקבלים. משכך, ההחלטה בדבר הזכאות לשכר בתקופה הראשונה עומדת בעינה, וכך גם תחולתו של חוק שכר מינימום בתקופה השנייה. פסק הדין גם מדגיש את הצורך בהתקנת תקנות רלוונטיות בהקדם האפשרי.